 |
מדובר בנושא עדין וכאוב. מי שמלים כמו "סירכא" מטרידות את נפשו הרכה, מתבקש לדלג להודעה הבאה. הצמחונים, טוב יעשו אם יקפצו אף הם למקום אחר.
ובכן כך: נניח שיש לך פרה, ונניח ששחטת אותה כדת וכדין, הקפדת על סכין חד, מלמלת את מה שיש למלמל, הקפדת לשסע הן את הקנה והן את הבריח - סליחה, הושט - ונמנעת מלבתר את המפרקת תוך כדי כך, לא שהית, לא דרסת, לא חלדת, לא הגרמת ולא עיקרת. לבסוף אף כיסית את הדם בעפר הארץ וברכת "על כיסוי דם בעפר". הכל עשית בקפידה ויראת שמיים כאילו אתה אברהם אבינו והפרה היא בנך יחידך אשר אהבת.
אתה חושב שבזאת תמו צרותיך? הצחקת את השי"ת. כדי שהבשר יהיה כשר הפרה עוברת פוסט-מורטום קפדני לוודא שאין היא נושאת בחובה פגמים מפגמים שונים שפוסלים אותה למאכל יהודי (וכאן, באמת ייתכן שמסתתר יתרון שרידותי. לא לפרה, שעבורה זה טיפה מאוחר מדי, אבל למי שעומד לאכול אותה), ואחד מאותם פגמים היא הסירכא שהזהרתי מפניה בתחילת ההודעה, ואני בטוח שאין צורך להסביר לקורא הבקי סירכא מהי, והקורא הבוק ממילא לא יבין. בלי להרבות מלל, יש סירכא שהיא באמת סירכא, ויש סירכא שאינה אלא סיב רירי שמשוך על פני הריאה ורק נראה כסירכא. קל להבדיל בין הדבר האמיתי לבין המתחזה העלוב בהעברת אצבע, אבל חושבני שפירוט טכניקת הפריטה אינו נחוץ כאן, ודי אם אציין כי ריר, מעצם מהותו הרירית, נמחה כלא היה בהעברת אצבע, בעוד סירכא סירכתית באמת נאחזת בבשר בדרך עיקש ואינה נכנעת בקלות . מה שחשוב הוא שיש המתירים את בשר הפרה הרירית, ויש האוסרים זאת. האשכנזים, אגב, נמנים ברובם עם הראשונים, אולי מפני שבארצות אשכנז רבות היו הפרות שסבלו מצינון קל בטרם מותן, בעוד בארצות המזרח החמות הנגע היה נדיר דיו כדי שאפשר יהיה לפסול את הפרות האלה בלי לגרום פשיטת רגל לעובדי הרפת - והנה אתה מוצא הגיון שרידותי נוסף מתחבא בחוקים ובהלכות, שכן כידוע תורתנו הקדושה תורת חיים היא, שנאמר "אם תאבו ושמעתם..." וגו'
הארכתי במקום שחשבתי לקצר. ככה זה איתי בכל פעם שאני עוסק בענייני קודש (ככה זה איתי גם כשאני עוסק בענייני חול, אבל זה לא שייך הנה). בשר שלא נתגלתה אצלו אפילו סירכא מדומה הוא בשר חלק, והוא יזכה לתו כשרות שיציין את זה. לדוגמא, הכשר "בית יוסף" מתהדר בכך שהוא מקפיד על קוצו של יוד בעניין הסירכאות, וטוב יעשה יהודי אם יקפיד לצרוך רק בשר עם ההכשר הזה כדי להסיר ספק וכדי להרבות ממון להכשר "בית יוסף" ולהשיב עטרה ליושנה, ונאמר אמן.
אלה היו כמה דקות מרתקות על סירכאות ופירכאות. בשבוע הבא: דיני נידה (אם דם, אז דם)
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש