|
||||
|
||||
הויכוח הכלכלי מעניין ורלבנטי. אבל מעניין, או שאולי אני החמצתי את ההערה בתוך ים התגובות שאף אחד לא שואל את עצמו למה פיתוח תרופות כל כך יקר. הרי אם ניתן לייצר תרופה גנרית בעשירית המחיר ודאי שלא עלויות הייצור הן הגורם העיקרי למחיר הגבוה. ממעט הניסיון שיש לי בתחום נראה לי שגורם עיקרי בעלויות המטורפות של פיתוח תרופות חדשות היא תפיסת העולם המערבית של בטיחות בכל מחיר. אעשה הכל רק שלא יוכלו לתפוס אותי כאחראי למוות, חס וחלילה, או לנזק לחף מפשע! המנגנון הזה נדחף על ידי עורכי דין אבל גם על ידי פחדנות של רשויות שמעדיפות להוסיף הגבלות ואזהרות רק שלא יתפסו כאחראיות לגרימת נזק. התוצאה היא ניסיונות בהקפים של אלפי חולים לפני שמשחררים תרופה לשיווק. זה פועל גם בכיוון שני - חברות מבצעות ניסויים בעשרות אלפי חולים כדי להוכיח שהתרופה שלהם מאריכה את החיים בחודש וחצי מה שמראה שהיא משופרת לעומת התרופה הישנה ולכן ניתן למכור אותה במחיר מופקע (זה שבגלל זה אין כסף לתרופות יעילות למדי אבל עם פחות סקספיל ויחסי ציבור, זה עניין משני). |
|
||||
|
||||
כן, הבעיה אכן בעיה. בספרו "החופש לבחור" תוקף מילטון פרידמן את ה- FDA בחריפות בגלל שיקולים מהסוג הזה, ונראה שהמקרה הידוע של התאלידומיד, מעבר לסבל הנורא שגרם לאלפי אנשים, גורם גם לנזק עקיף במשך עשרות שנים בגלל הפחד מחזרה על התסריט ההוא (אגב, התאלידומיד לא אושר לשימוש בארה"ב לא מתוך איזו הצטיינות של ה- FDA אלא בגלל רשלנות/עצלות של איזה פקיד. נדמה לי שגם זה מוזכר אצל פרידמן). אפילו בלי הגבלות המחוקק, מי היצרן שיסתכן בשיווק תרופה שגורמת נזק? זה הרי מתכון בטוח לפשיטת רגל בגלל הפיצויים הישירים והנזק התדמיתי. Primum non nocere (ראשית, אל תזיק) נשמע כרעיון מצויין, אבל גם לחוסר מעשה עלולות להיות תוצאות קשות. אין לי מושג איך אפשר לתקן את המצב הזה (האמת היא שיש לי, אבל זה רעיון מגעיל באמת: את התרופות יפתחו חברות קטנות בארצות העולם השלישי, והחוק המקומי יגן עליהן מפני תביעות. במלים אחרות: אנשי העולם השלישי יהיו שפני הניסוי. טוב, אמרתי מלכתחילה שהרעיון מגעיל). |
|
||||
|
||||
אתה בטח יודע שזה מה שקרה עם החיסון של סאלק בראשית שנות החמישים. הרבה ילדים בישראל חייבים את חייהם לניסיון הציני הזה... |
|
||||
|
||||
אתה מתכוון לחיסון של ד"ר יונה סאלק נגד מחלת הפוליו? האם תוכל להסביר למה הכוונת בדבריך "הרבה ילדים בישראל חייבים את חייהם לניסיון הציני הזה..."? |
|
||||
|
||||
מהזיכרון: כאשר נוסה התרכיב של סאלק בשנות החמישים, ישראל היתה עולם שלישי ולכן ביצעו כאן את הניסיונות בתרכיב שבארה"ב אסור היה לנסות. שנה או שנתיים קודם היתה כאן התפרצות של פוליו שהרגה ילדים רבים והשאירה לא מעט נכים. למזלנו התרכיב היה מוצלח יחסית וזה העמיד את ישראל בחזית הלחימה בפוליו ("שיתוק ילדים" קראו לזה בילדותי). כפי שהעיר כבר קודם שוטה הכפר הגלובלי גם להמנעות מסיכון יש מחיר. הבעיה היא שהדינמיקה היא של המנעות מלקיחת אחריות. אגב, לכל המתדיינים על שוק חופשי וקפיטליזם, אחד הפרדוקסים של תעשיית התרופות שככול שהמדינה יותר "מתקדמת" הרגולציה בתחום קשה וחזקה יותר. |
|
||||
|
||||
אם מדיניות הבטיחות בתרופות אינה לרוחך, אתה מוזמן להתנדב לניסויים בכל פעם שאתה מרגיש חולה. בנתיים גם עם המדיניות הזו נמצאו תרופות המעלות את הסיכויים לבעיות מסויימות, היות והתרופות הולכות לשוק של עשרות ומאות מליוני צרכנים, כל פרומיל של סיכון הוא קריטי לחיי המונים. |
|
||||
|
||||
אם להיות הגון אז האמת היא שבכל פעם שאני מרגיש שמץ של כאב ראש או צרבת או גירוד בין אצבעות הרגלים אני לוקח איזו תרופה. |
|
||||
|
||||
חבל. |
|
||||
|
||||
בהנחה שהוא יודע לשקול היטב את החסרונות מול היתרונות, מה חבל פה? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |