|
||||
|
||||
מצטער. לא שמתי לב שאני מנטפק. רק רציתי להדגים שאי-ההודעה לחופים לא נבעה מאיזו בטלנות מרושעת, ושכל מה שהיה צריך הוא ''להרים טלפון''. זה הרבה יותר מסובך מזה. דוגמה נפלאה היא הסופה קתרינה. הייתה שם מערכת שהתריעה כמה ימים מראש, ראש העיר קיבל את ההתרעה וזעק לתושבים לפנות את העיר, ועדיין רבים רבים לא הצליחו. |
|
||||
|
||||
המצב עם הסופה קתרינה היה שונה מאוד מזה של הצונאמי. בצונאמי, גם אנשים שישנו קרוב מאוד לחוף, וראו את הגלים בתחילתם, הצליחו לברוח וניצלו - תביא בחשבון שלא מדובר בכבישים פקוקים ואמצעי תחבורה, אלא אפשרויות לברוח גם ברגל. |
|
||||
|
||||
רוב ההרוגים, באינדונזיה, חיו באיים מישוריים שהוצפו לגמרי. |
|
||||
|
||||
או, הנה מצאתי: With plenty of time to save thousands of lives, seismologists working in Hawaii, Harvard University, Australia and Thailand had some inkling about the destructive tsunamis moving across the Indian Ocean. Those scientists wanted to get warnings out. They tried calling officials in affected countries but didn't have the right phone numbers, or no one picked up. מתוךCharles McCreery, director of the National Oceanic and Atmospheric Administration's center in Honolulu, told Reuters: "We don't have contacts in our address book for anybody in that part of the world." |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |