בתשובה להאייל האלמוני, 17/05/06 13:33
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אז אני חושב אחרת - לא כל נער בריא בן 18 אמור להיות מסוגל להתמודד עם מסגרת של טירונות בלי להעיד על עצמו שהוא סובל מטראומה. בית הספר לא דומה לצבא, והוא לא אמור להיות טראומתי. זה שיש ילדים שבשבילם הוא טראומתי זה רע מאד, וזה לא צריך להיות כך. אגב, איזה אופציה של שירות לאומי יש, ולמי יש אותה? וקצת על חברי למודי הטראומה: - אח שלי, שלא עשה צבא, ותאמין לי שלא מתוך פינוק. איזה מן ילד הוא היה? לא יודע, לא נולדתי. אני חייב להודות שכן קשה לו להשתלב גם בשוק האזרחי, אבל הוא מסתדר איכשהו. לעומת זאת, אני מבטיח לך שאם היו מחייבים אותו להישאר בצבא, הוא היה יוצא משם לא בריא בנפשו. אז נכון, הוא הצליח להתחמק מזה. אבל עכשיו אתה ורוב האנשים במדינה רואים בו פרזיט, מפונק, ילד שמנת. - מישהי מהכיתה שלי (די נחמדה אגב), שיצאה באמצע הצבא על סעיף נפשי. אני לא יודע מה בדיוק קרה לה, אבל מדובר במישהי שעשתה בגרות עם ציונים מעולים, עבדה בעבר ועובדת עכשיו. אז היא לא יותר מדי מפונקת. יש עוד כמה אנשים אחרים, שאני לא מכיר מספיק טוב כדי להגיד לך אם הם עברו טראומה או לא, אבל לחלק מהם יש תעודת בגרות ועבודה. ויש המון אנשים שכן הולכים לצבא, ונשארים בו, ואולי הם כן עוברים טראומה. הם לא הופכים ללא שפויים, אבל הם משתנים, ולוא דווקא במובן החיובי. אני פשוט חושב שאפשר לחסוך את זה מהם, בלי לשלם מחיר בטחוני ובלי ליצור מצב לא הוגן עבורך. אם היית אומר שלא איכפת לך מה יקרה להם ומצדך הם יכולים להתאבד, אז הייתי מבין שהערכים שלנו פשוט קצת שונים ומסיים את הדיון. מה שמפריע לי זה שאתה פשוט לא מאמין להם. משום מה נדמה לך שכל מי שמתאר את הטירונות כטראומה משקר, ואני לא מבין על סמך מה אתה אומר את זה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, אתה עצמך מעיד שאחיך אינו האדם הסביר, והוא אכן שוחרר. אני אמרתי שמי שמתאר טירונות כטראומה משקר? חלילה. אמרתי שחבל שחינוך גרוע יצר פה דור חדש של נערים לא מחושלים, חסרי פטריוטיות ומוטיבציה. וזה מתבטא גם באחוזי הגיוס וגם בדיווחים על מצוקה נפשית, דווקא מקרב הילדים שלא עלו לקרב אמיתי מימיהם. קרביים בלבנון, למשל - סיפור אחר. אבל להסתדר עם מפקד וחבורת בני גילך זו לא דרישה מוגזמת. אני מאמין שהם באמת מרגישים בטראומה. גם כל אותם ילדים רגישים שלא הולכים לבית ספר כי "הם לא בשביל מסגרת" בטח חוו טראומה בבית הספר. אני לא מבטל אותה, רק מצר על שהגיעו למצב בו הם מגדירים טראומה מה שנער נורמטיבי בגילם מסוגל לעבור. תסכים איתי שיש כאן בעיה. בישראל הגיוס הוא חובה. אנחנו לא רחוקים ממצב היפותטי בו יש לקרוא בגיוס חירום לכל החיילים, והם חייבים להיות בעלי הכשרה בסיסית. מעבר למצב הבטחוני יש גם את עניין כור ההיתוך, אתה יכול להגיד שזה כבר לא תקף אבל אז אנחנו חלוקים. בעיני, בתור טירון מושתן, זה היה יפה וסוציאלי משהו, להיות עם עולים חדשים, עם ילדים בלי בגרות ועם צפונים מתל אביב באותם מדים באותו קורס. סוג של ערך. היה קשה וקיללנו כמו מטורפים, והתגבשנו ובדיעבד זו הייתה אחת החוויות החזקות והמכוננות. השתנינו, בטח. אז אני לא אומר שהם משקרים, הם מבחינתם באמת סובלים. מפונקים, וזה ידוע, נהנים פחות וסובלים יותר. בגיל חמש כמו בגיל חמישים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטיעונים שאתה מביא דומים לטיעונים שהביא בדיוק אתמול מישהו שהתווכחתי איתו על אותו עניין. קודם כל, אני לא יודע איך בדיוק אתה מגדיר את האדם הסביר. אני מסכים שעבור רוב האנשים טירונות אינה טראומה. אני בפירוש מדבר על אלה שבשבילם היא כן טראומה, למרות שבכל מקום אחר הם מסתדרים. אני בסה"כ מציע לתת להם אפשרות אחרת מלבד לעבור טראומה או לא לתרום ולהיחשב לפרזיטים. אתה שואל איך בעבר כולם הלכו לצבא והיו בסדר. קודם כל, לא כולם. בטח שמעת על הלם קרב וכמה הוא נפוץ. על פי נט"ל כ- 10% - 15% מכלל הנפגעים במלחמה הם נפגעי הלם קרב. עד כמה הסטטיסטיקה הזאת היא כורח המציאות, ועד כמה היא נובעת מאי התאמה נפשית לתפקיד שלא אובחנה? חוץ מזה, נכון - זה דור שונה. ככל שהסכנה הקיומית פוחתת, ואני כן חושב שהיא פוחתת באופן כללי (בהשוואה לשנים הראשונות של המדינה, בלי ספק), פוחתת גם עוצמת התעמולה הפטריוטית שהמדינה מייצרת. אנשים מרשים לעצמם, במסגרת אזרחית, לשאול שאלות, להטיל ספק, ולעסוק יותר בעצמם. כמובן שבצבא הם לא אמורים לעשות אף אחד מהדברים האלה, ואני גם לא חושב שהם אמורים. אבל אם אתה טוען שהצבא טראומתי יותר עבור הדור הזה, אולי זה גם בגלל זה. כן, אולי חינוך מגיל אפס שכולו מכוון לצבא היה הופך אותו לטבעי יותר, אבל במחיר חברתי אדיר. אני מסכים איתך שיש כאן בעיה, אבל לא מסכים לגבי הפתרון הרצוי, ואולי גם לא לגבי מהות הבעייה - אתה טוען שכל מי שבריא בגופו ובנפשו אמור להיות מסוגל לעבור טירונות, והבעיה היא שזה לא כך. אני טוען שזה לא אמור להיות כך, אלא אם יש לזה הכרח קיומי. ואולי זה העניין המרכזי כאן - האם זה הכרחי. "אנחנו לא רחוקים ממצב היפותטי בו יש לקרוא בגיוס חירום לכל החיילים, והם חייבים להיות בעלי הכשרה בסיסית." האומנם? איזה מצב? מלחמה עם כל השכנות של ישראל? האם במצב אחר כלשהו אתה חושב שיגייסו את כל הג'ובניקים ללא יוצא מן הכלל לתפקיד קרבי, כך שאם אפילו 10 אחוז מהם לא היו עושים צבא אלא שירות אחר (ואני מדבר על פחות מ-10 אחוז) המלחמה הייתה נראית אחרת? להערכתי, הסיכוי למצב כזה, או לאיזשהו מצב שבו צה"ל לא יכול להסתדר עם פחות מ-90% מהחיילים שיש לו עכשיו, הוא כל כך קטן, שזה לא שווה את המחיר. חוץ מזה, חלק מהאנשים האלה ממילא לא עושים צבא או יוצאים באמצע, וממילא לא יגויסו, אז חבל שלא תתן להם אופציה אחרת לתרום למדינה. בעניין כור ההיתוך וכו', אנחנו באמת חלוקים. דעתי היא שחינוך והקניית ערכים אינם מתפקידי הצבא (מעבר לדרוש לביצוע התפקיד בצורה טובה), ובטח שאינם ממטרות קיומו. הוא גם לא ממש מבצע את זה, בטח לא עבור אותם אנשים שהצבא טראומטי עבורם. אני לא רוצה לחשל אותם, ואני לא רוצה ללמד אותם על החיים או על כור היתוך או על שום דבר אחר. זה תפקידה של מערכת החינוך (חבל שבפועל היא מתנערת מכל דבר שמזכיר אפילו חינוך). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |