 |
אוה, הבנתי. חשבתי שאתה מתכוון למשמעות מילולית מול משמעות אמיתית. אני חושב שאפשר למתוח את הגבול במשמעות שהדובר לא מנסה בכוונה להסתיר-חלקית (סרקאזם, רמיזות, הומור, וכאלה. מק-סי-מום מטאפורות). טקסט כתוב מנסה בד"כ להמנע מהסתרות כאלה, ומנסה את כל יכולתו להיות ברור וחד-משמעי. לכן יש לי שתי סיבות למתוח את הגבול דווקא שם: הראשונה היא שאם פיצחנו טקסט כתוב, כבר עשינו את המיליארד הראשון שלנו. השנייה היא שהעובדה שטקסט מדעי מתאמץ כל-כך להיות חד-משמעי ולהמנע מסרקאזם ודומיו מראה שגם אנשים הם כנראה לא כאלה איי-איי-איי בלהבין רמזים1, אז מה ילינו עלינו, יצירי הביטים?
לעניין הויתור על פתרון דו-משמעות בתרגום, כאן אני מרגיש פחות נוח. אתה צריך לדעת כמה דו-משמעויות יש לך כדי שתוכל להחליט שחלק מהם לא רלבנטיים. לך תדע, אולי דווקא בשפה שאליה אתה רוצה לתרגם צריך לבחור משמעות אחת? תרגום זו משימה קצת משונה, ואני חושב שהיא קשה יותר ולא פחות מהבנת שפה, כי צריך לחשוב בכמה רמות – אתה קודם-כל צריך להבין את הטקסט, ורק אחר-כך לנסות לתרגם מילולית. אני לא חושב שאפשר להגיע לתוצאה טובה בלי להבין את המשמעות, אפילו אם לא משתמשים בהבנה הזו עד הסוף בכל מלה.
באופן כללי, אני חושב שאם מצאנו דרך לפתור בצורה טובה (ולא רק "בד"כ לא רחוק יותר מדי מהאמת", כמו שעושים היום) דו-משמעות אחת, פתרנו את כולן. אם יש לך מנוע שמסוגל לשפוט את הסבירות של כל אמירה ואמירה, ואתה יכול להבין משפט כמו "יש כאן כדור אדום", אתה מסוגל להבין הרבה מאוד משפטים שהיית אולי מחשיב כקשים מאוד. "צבע טרי – לא לשבת" זו דווקא דוגמה פשוטה. החלק הראשון של המשפט דיבר על ספסל ספציפי, אז אתה יכול בשקט להניח שגם החלק השני מדבר עליו, אלא אם כן יש סיבה לחשוב אחרת. לא צריך הנחות נוספות.
לא הבנתי את הקטע עם השולחן והסוס.
1 בשביל לדעת את זה, בעצם, מספיק לשאול את החברה שלי
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש