 |
פשוט כי מבחינה אנרגטית זה אפשרי. אם היתה לנו היכולת לקחת גרעין של מימן, להאיץ אותו למהירות גדולה מספיק ולקלוע אותו בגרעין מימן אחר, היינו מקבלים יותר אנרגיה ממה שהשקענו בהאצה שלו.
הבעיה היא שגרעיני מימן הם נורא קטנים וקשה מאוד לגרום להם לפגוע אחד בשני. הדרך שאנחנו מכירים בשביל זה היא לאסוף הרבה מאוד גרעינים ושכולם ינועו במהירות גבוהה בתחום קטן, או במילים אחרות, שהמימן יהיה חם מאוד ודחוס מאוד ואת זה ניתן להשיג או בכוכבים כבדים (בשמש) או בפצצות מימן (לזמן מאוד קצר עד שהחומר מתפזר).
מה שמנסים לעשות היום, זה לשפר את סיכויי הפגיעה של גרעיני מימן זה בזה. יש כל מיני רעיונות איך לעשות את זה, חלקם יותר מוצלחים וחלקם פחות. המכנה המשותף של כולם זה שהם צורכים יותר אנרגיה ממה שמקבלים בסוף, פשוט כי יותר מדי אנרגיה מושקעת בלהאיץ את הגרעינים ולמנוע מהם לברוח מהמערכת אחרי שהם מחטיאים.
למעשה השם ''היתוך קר'' הוא מטעה. חוץ מכמה טרחנים כפייתים, אף פיזיקאי רציני לא מאמין שניתן לבצע היתוך גרעיני יעיל בטמפרטורת החדר ובלחץ אטמוספרי. אבל גם אם יש צורך בלחץ של כמה מאות אטמוספרות ובטמפרטורה של כמה אלפי מעלות, זה עדיין ''קר'' ביחס לשמש או לפצצת מימן. השאלה האמיתית היא האם ניתן לבצע היתוך מבוקר, כלומר שלא הופך את המעבדה (או את תחנת הכוח) לפצצת מימן ברגע שהוא מתחיל.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש