בתשובה לאלון עמית, 28/07/05 23:33
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אולי זה מפני שאוזני כבר מורגלות לעייפה במיני רעשים וצלילים האמורים לטרוד את מנוחתו של כל בן-תמותה, אבל הקטע הראשון בעיני הוא יצירת מופת בפני עצמו. האינטנסיביות הרגשית יצרה אצלי הזדהות מיידית "אנל'א מרגיש טוב, אני מרגיש טוב... איך אני מרפה ולא מרפה". מעין בליל נפלא של אמוציות שמכה טוב-טוב בבטן את מי ששכל בין אוזניו! |  |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |