בתשובה לשי כהן, 12/10/01 13:07
 |
|
 |
||
|
||||
 |
גם המאבק הצ'צ'ני ברוסים הוא מאבק לעצמאות. זהו המשך טבעי למלחמות הנמשכות (לסירוגין) בקווקז כבר מאות בשנים. מלחמה בכובש (הגדול והחזק) הפכה זה מכבר למסורת, או אף חלק בלתי-נפרד מתרבותם של עמים, במקומות כמו צ'צ'ניה. הפעלת כוח לא תוכל לסלק לחלוטין את מוקד הסכסוך הזה, אלא אם תגיע למימדים של ג'נוסייד. כאמור, דווקא לא הייתי משליך מהסכסוך ההוא לזה המקומי שלנו, שכן בניגוד לאחינו הפלשתינאים אין לצ'צ'נים שום שאיפות מחוץ לטריטוריה המוגדרת (פחות או יותר) של צ'צ'ניה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הפלשתינאים לא אחים, אוייבים מרים שכדאי מאוד שברגע שנוכל נמשיך לדחוק אותם מכאן. כמה שיותר רחוק. הצ'צנים, כך לפחות אני מקווה, בקרוב, זן נכחד. הם אוייבי האנושות שבחרו להתעסק עם הדוב הלא נכון, אם ניקח פראפרזה ממשפט אמריקני ידוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צ'צ'ניה, צ'צ'נים, צ'צ'ני. ולא הדבר הזה שאתה כותב כל הזמן. ונא לא לערב דובים בחזיונות העוועים שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי, גם אתה צריך לדעת שבצ'ציה כבר בוצע החלק הראשון הלכה למעשה, עובדה הגורמת ל''חזיון'' להיות המציאות... וכפי שמרתי, חלק ב' בקרוב.... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיין צ'צ'ניה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
MRP יקר, אני מציעה לך להמתין לשידור חוזר בערוץ 8 כדי להיווכח עד כמה המצב בצ'צ'ניה תואם את זה שלנו. מזוויע לראות את האימהות ואת החיילים הרוסים ומנגד את הצ'צ'נים. סלח לי, דובי, אם איני מאייתת נכון. זכור לי שבעונת הפיגועים בשנת 96 בתי הבכורה היתה בקורס מאבחנות פסיכוטכניות. צה"ל גייס חיילי קורסים לאבטחה בתחנות האוטובוסים בירושלים, כיוון שהקורסים היו הזמינים ביותר. כך שבתי גויסה לאבטחה, יחד עם צוערי קורס טייס. נסעתי להביא לה לבנים חמים ופגשתי אותה בתחנת קו 18 בפתח שוק מחנה יהודה, יחד עם חייל מקורס טייס (סוכריה על מקל בפה, נשק על הכתף). קוריוז מצער, מירב ההתנפלויות על בתי היו מצד אנשים בעלי חזות מזרחית שנבדקו על ידה והיו יהודים. בתי די שברירית למראה, בלונדינית כחולת עיניים, כל הסטריאוטיפ). ההוראות, אגב, היו לגרום למחבל מתאבד להתפוצץ בתנה, כלומר יחד עם החיילים. SHIT! ולעניין שי כהן, הוא בפירוש מטיף לרצח עם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככל הנראה, לא הובנתי כראוי. חוסר הסימטריה (או ההקבלה) בין הצ'צ'נים לפלשתינאים אינו בצורת הגשמת שאיפותיהם הלאומיות (כלומר טרור וכו'). הרי גם הצ'צ'נים, כאמור, הוציאו לפועל פיגועים המוניים במרכז מוסקבה. ההבדל העיקרי טמון במהותן של שאיפות לאומיות אלו. הדרישות הצ'צ'ניות מסתכמות באוטונומיה רחבה עד עצמאות, בשטחי צ'צ'ניה (אגב יש לבטא che-ch-nja ולא che-ch-niya כפי שישראלים רבים נוהגים, משום מה, להגות זאת), אשר גבולותיה האתניים/גאוגרפיים מקובלים גם על רוסיה. אין בקבלת דרישות אלו משום סכנה כלשהי להמשך קיומה של רוסיה (מלבד יצירת תקדים, שעלול להיות מנוצל ע"י קבוצות בדלניות אחרות). לעומת זאת, דרישותיהן הבסיסיות של הפלשתינאים שוללות למעה את זכות קיומה (וקיומה בפועל) של מדינת ישראל, כמדינת העם היהודי. נסיגה מדרישות (או רצונות) אלו במסגרת מו"מ מדיני, הינן בגדר פשרה בלבד, שכידוע, לא מקובלת על חוגים רחבים למדי בציבור הפלשתינאי. הבדל נוסף, אף כי זניח יותר, עולה בשאלה (המיותרת בד"כ בשיח מדיני), "מי צודק (יותר)". כמו שכבר ציינתי, המלחמה להגדרה עצמית הפכה זה מכבר לטבע שני לעמי הקווקז. לאומיותם של הפלשתינאים הינה, לכל היותר, המצאה חדשה למדי, בת בערך מאה שנה. כמו כן, נסיונותיהם של אישים פלשתינאים אלו ואחרים, לשייך את הפלשתינאים לאומה הפן-ערבית, גורעים אף יותר מתפיסתם כקבוצה לאומית ייחודית. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |