בתשובה לדב אנשלוביץ, 24/02/06 23:54
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מוזר שמי שמחזיר אותי כנראה זמנית "לאוויר", אחרי תקופת אלם ארוכה שנבעה פשוט מייאוש מוחלט לנוכח מה שקורה בפוליטיקה שלנו, והתמיכה הציבורית המפתיעה מבחינתי שקיבל היצור המשונה "קדימה", הוא דווקא הסופר אלי עמיר, זה שמייצג מזה שנים את השמאל בתכנית "על ימין ועל שמאל" ברדיו. ובכן, בימים אלה של ליקוי מאורות, את התמיכה לדרכי אני מקבל דווקא ממנו. האיש מתנגד בפרוש לתוכנית הנסיגה והעקירה החדשה מבית מדרשו של אולמרט שנקראת "התכנסות". הצרה היא שהסבריו בדבר ההבדלים בין ההתכנסות להתנתקות של שרון, שבה תמך בהתלהבות, צריכים להביא כל אדם בר דעת למסקנה שההתנתקות הייתה לפחות מהסתכלות שבדיעבד, טעות, ולו עשה האיש עוד צעד מחשבתי אחד, היה חייב גם הוא להגיע למסקנה הזאת. איך מסביר עמיר התנגדותו להתכנסות בניגוד להתנתקות שבה תמך ? הוא אומר שבעת ההתנתקות שלט הפת"ח ברשות הפלשתינית, ואילו עתה החמס הוא השליט. אבל אם זו הסיבה להבדל הרי חייבים להגיע למסקנה שלנוכח מה שקרה אחרי ההתנתקות - עליית החמס, אף היא הייתה טעות. כי מה זה חשוב שאז שלטו "הטובים" ? ההתנתקות הייתה והשולטים הם "הרעים". מבחינת התוצאה הגענו לאותה תוצאה רעה. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |