 |
א. בעקבות ויכוח שהיה לי עם אורי בפא"צ קראתי את ספרו "קריסה ולקחה." התרשמתי מכמה דברים: (1) הידע הרב שיש לו בנושאים הקשורים לצה"ל ומלחמות (אם כי אני חושב שזה ידע מחקרי-אקדמי), (2) הנטיה הבלתי מבוקרת להיתפרס ולהכליל, להעמיס פרטים שרק במיקרה משיקים לנושא, (3) לדעתי, צריך להקשיב לביקורת שלו על מבנה צה"ל ועל הכשרת הקצונה הבכירה. כמובן שהוא לא היחיד שמשמיע ביקורת כזו, ולאור 4 להלן, כדאי אולי לשמוע את האחרים, (4) חוסר היכולת שלו לשמור על קור רוח וריחוק אקדמי. הספר הנ"ל הוא נקרא כאילו לא ניכתב אלא כדי לתת לו במה לשפוך את מררתו בשיטפון אדיר של משטמה, נקמה, רגשות דחייה וסיפורים על מה שלדעתו הוא יחס מזלזל מצד ממסד כזה או אחר. כל זה ניתן לקורא בשפה בלתי אקדמית בעליל, בלשון שקרובה יותר לפמפלטים שמחולקים בשוק.
ב. בקשר למדליות. היה סיפור כזה גם בישראל אאל"ט. מימשל בוש מתגאה מצד אחד שהוא יצא לשתי מלחמות בעת ובעונה אחת, באפגניסטן ובעירק. הצבא נוהג לחלק מדליות על השתתפות במלחמה, אבל המימשל החליט לפתע - לפני בחירות 2004 - לאחד את שתי המדליות ולחקל מדליה על "השתתפות במלחמה העולמית בטרור." יכול להיות שיש לזה מניע טהור וכלכלי, ואם אתה מאמין לזה, יש לי גשר למכירה במחיר טוב. אחת הסיבות שהועלו היא שזה נסיון תועמלני לטשטש את המלחמות, ולמסך את פרטי הלוחמה מדעת הקהל. זה מצטרף לסרוב המימשל לאפשר צילום של ארונות הקבורה עטופי דגל שמגיעים בטיסה לארה"ב, ובביקורת ובלחץ שהוא מפעיל על ערוצי תיקשורת שמעיזים להקריא את שמות החללים (כמו שטד קופל עשה באותה תקופה), או לשדר לוויות.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש