|
||||
|
||||
האיסור על ח"כים להיות שרים אמור לחזק את הכנסת. ראשית, יהיו 120 חברי כנסת ולא פחות ממאה. שנית, אותם ח"כים שהם שרים פועלים היום כנגד התפקיד של הכנסת לבקר את הממשלה ולהתעמק יותר בחוקים שמובאים להכרעתה. שלישית, היו נוצרים שני מוקדי כוח: ממשלה וכנסת. מובן שחוק יסוד הממשלה היה צריך להשתנות כדי למסד יותר את ההפרדה ולחזק את הממשלה. אולי אי אפשר לעשות את השינוי הזה בלי לשנות את המישטר למישטר נשיאותי אבל אולי כן אפשר . מה שבטוח שבכירי המפלגות מאד יתנגדו לשינוי הזה. אגב, החוק הנורבגי היה אמור למנוע מהשרים להיות חברי כנסת אלא שהמטרה היא אחרת. |
|
||||
|
||||
אבל ההפרדה בין הרשות המבצעת למחוקקת צריכה להתחיל ממבחירות נפרדות. אם כולם רצים על אותו הכרטיס המפלגתי, מה הועלת? |
|
||||
|
||||
התועלת תתמצה בתפקוד שונה של בית הנבחרים שלנו. בית הנבחרים שלנו מתפקד רע. הוא בולע הרבה לוקשים של הרשות המבצעת, מסכים להכניס עצמו למיטות סדום דיוניות שאף בן אנוש אינו מסוגל לעכל אותן. חברי כנסת חברים במספר ועדות שפועלות במקביל ולכן החיזיון של ישיבת ועדה בהשתתפות של שני ח"כים אינה כה נדירה. ייתכן שחלק מההעדרויות הן סתם עניין של הברזה, אך יש גם בעיה של מיעוט חברי כנסת בעיקר מהקואליציה. בפרלמנט הבריטי יש מאות חברים ויש מסורת תפקודית שהחברים משתדלים להקפיד לקיים. אחת ההתנגדויות החזקות לחוק הנורווגי היא חצופה ביותר ובאה מחוגי האוצר; פקידי האוצר העלו טענה בדבר המחיר הגבוה של החוק. נכון שיהיו יותר משכורות, אך באיזו זכות אנשי השרות הציבורי מביעים דעה בסוגיה מסוג זה? זהו חלק מהדיקטטורה של משרד האוצר והעצמת הכנסת תוכל אולי לחסל אותה. |
|
||||
|
||||
לא ברור לי מדוע ההסתייגות של האוצר אינה לגיטימית. הכנסת וועדותיה תפקדו מצויין בעבר, עם נוכחות גבוהה ודיונים פחות או יותר רציניים. הבעיה היא בעיקר בניפוח הממשלות מאז ממשלת ברק למידות מופרכות לחלוטין, ובחוסר האכפתיות של הציבור. |
|
||||
|
||||
אם אתה כבר פה, מה דעתך על ההצעה של יולי תמיר http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?... |
|
||||
|
||||
אני מזדהה עם הסנטימנט, אני לא בטוח שאני מסכים עם הדרך המוצעת. אני בהחלט מסכים עם הצורך לצמצם את כמות הצעות החוק, ואני תמיד בעד חיזוק הוועדות. אני לא בטוח שהרעיון של צמצום עבודת המליאה להצבעה על התקציב הוא מוצלח במיוחד (מה עם חוקי יסוד, למשל?). אני חושב שבהצעה שלה תהיה משום פגיעה בייצוגיות הכנסת (יש וועדות עם רוב של חברי האופוזיציה, למשל) ומתן כוח עודף בנושאים מסויימים בידי אנשים מסויימים (גם כך יו"ר ועדה יכול לקבור חוקים שלא נוחים לו. מה יקרה כאשר כל תהליך החקיקה יהיה בוועדות?), מה גם שלדיוני המליאה יש, באופן תיאורטי לפחות, חשיבות גם בנושאים שאינם חקיקה - למשל שאילתות, הצעות לסדר וכד'. מאידך, יהיה נחמד ליצור מוקד כוח פרלמנטרי שיעמוד מול המשרד הרלוונטי ויאזן אותו. הכיוון טוב, וטוב שהנושא יעלה לדיון ציבורי. אני חושב שהרעיון רחוק משלמות, וברור שצריך לחשוב עליו יותר, אבל באופן כללי הוא חיובי. |
|
||||
|
||||
"אולי אי אפשר לעשות את השינוי הזה בלי לשנות את המישטר למישטר נשיאותי אבל אולי כן אפשר" מה שאני עדיין לא הבנתי הוא: למה צריך? מדוע אנו צריכים להסתכן בשינוי שיטה שעובדת ולקוות לטוב? איזו בעיה אמיתית קיימת *בשיטה* הקיימת? (בניגוד לבעיות שנובעות מרצון ציבור הבוחרים). |
|
||||
|
||||
יש הדרדרות נמשכת של בית הנבחרים. |
|
||||
|
||||
גם העם ידע ימים יפים יותר. אבל ברצינות - אני דווקא חושב שההתנהלות של בית הנבחרים שלנו מצליחה ליצג נאמנה הן את המאבקים הרעיוניים שיש בחברה הישראלית, הן את חוסר הנכונות של הציבור הישראלי להכריע בסוגיה המדינית והן את תרבות-הקומבינות-המקומית-של-מטרה-שמקדשת-אמצעים. מה בשיטה הנוכחית, לדעתך, גורם להדרדרות הנמשכת של בית הנבחרים ואלו מעלות יש בבוחר הישראלי (החף מפשע) שבגללן אתה חושב שהוא לא מקבל בדיוק את מה את מה שמגיע לו... אהמ, סליחה... בדיוק את מה שהוא בחר? |
|
||||
|
||||
הייצוג הוא דבר מאד יפה אבל לבית הנבחרים יש תפקידים נוספים על ייצוג. |
|
||||
|
||||
לחדד את מה שכתב איציק: גם אם העם אשם, ותחמן ומושחת, אם יש שיטה הוגנת ומוצלחת לא פחות מהונכחית (ואיני מדבר מטוב ועד רע בשיטה ספציפית כלשהי), אבל שמצליחה בדרך פלא להקטין שחיתות (ובכך, תוכל לטעון, פוגעת במשהו בייצוגיות השלטון), לא תקנה? |
|
||||
|
||||
לא אקנה אלא אם אשתכנע מעל לספק סביר (ועוד קצת) שהיא באמת מוצלחת. אני בד"כ רחוק מלהיות שמרן, אבל שינויים במשטר שהם מטא-פוליטיים (כלומר שינויים של חוקי המשחק ולא שינויים במהלך המשחק) נראים לי משהו שלא צריך לממש באמצעות "שיטת מצליח". הסכנה שהצדדים ינסו להשתמש בשינוי חוקי המשחק כדי לתת לעצמם יתרון במשחק, לדעתי, גדול מידי. גם אם אין סכנה *כזאת*, יציבות המשטר זקוקה לחוקי משחק שלא משתנים כל שני וחמישי. לא מזמן מדינת ישראל יצאה להרפתקאה אומללה שהיא חוק הבחירה הישירה. נבהלנו מהתוצאות וחזרנו לשיטה הקודמת (בשינויים קלים). אני חושב שצריך להרגע לכמה שנים טובות (עשור נשמע לי כמו מספר עגול וראוי) ובינתיים להשתמש במה שיש, לפני שנתחיל לנענע שוב את הספינה. |
|
||||
|
||||
לא, לפחות לפני שבחנו השלכות אחרות של השיטה בתחומים שאינם שחיתות. אבל במקרה הזה אפילו לא הגענו לשלב הזה - הדוגלים בשיטה נשיאותית אפילו אינם טורחים לבדוק את העובדות לגבי השיטה הנשיאותית בתחום השחיתות, והעובדות הן שבכל הפעמים הרבות שמדינות דרום אמריקה ניסו להשליט שיטה נשיאותית אצלן, הן כשלו נחרצות, והשחיתות חגגה. להסתכל על מקרה אחד ולהגיד - ''אה, שם לא מושחתים, אז זה בזכות השיטה שלהם'', זה מטופש. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |