|
גם מאגיה יצרה קהילה בעבר (בימי הביניים למשל). ההבדל הוא אחר. הדת לפי שעה מעוגנת בתרבות, בין היתר משום שהיא קצת יותר מורכבת מאשר המאגיה, ו*היום* יש לה מאפיינים שעולים בקנה אחד עם תפיסת מציאות "נורמלית": סדר יום, חיי משפחה מסודרים ומערכת ערכים הומאנית, או לפחות כזו שעברה ניסוח שמאפשר הלימה עם מערכת ערכים הומאנית חילונית. פעילויות מסויימות בתוך הדת, יסווגו כלא נורמאליות. לדוגמא: אם אני, שאינני דתי, אתחיל להקריב קורבנות בחצות הליל. הגדרות תרבותיות משתנות במרוצת הדורות, ולכן אפשר גם אפשר שלא לקבל את ה"אמונה הפסיכיאטרית" (ויש לכך נימוקים מספיק טובים) ועדיין להשתייך לחברה. הטיפול הפסיכולוגי, שבא בצמוד לטיפול התרופתי, נשען היום רובו ככולו (לאחר שהגישה הביהוויוריסטית קרסה) על תיאוריות שאינן ניתנות להפרכה. חשוב לזכור שלמרות שהפסיכיאטריה עושה שימוש בכלים אמפיריים, היא אינה מדע טהור, ולא צריך להיות פוסטמודרניסט (כדברי ד"ר יובל רבינוביץ') בכדי לערער על חלקים ממנה או לדחות את כל השיטה כולה.
|
|