|
||||
|
||||
איבדתי: מדריך נוער של הכתה שלי (מארב בלבנון). חבר ילדות מהקיבוץ (תאונת דרכים בסופ"ש בזמן השרות הצבאי). שני חברים למחלקה (מטען צד בלבנון). חבר לקורס קצינים (מארב בלבנון). חייל תחת פיקודי (התאבדות). אבל (וזה אבל גדול) למרות שבזמן נפילתם, כל אחד ואחד מהם היה לפחות מכר אישי, אם לא ידיד קרוב, אני לא חושב שלו היו נשארים בחיים, הייתי היום בקשר עם מישהו מהם, כלומר לו היו נהרגים היום, הם לא היו נכנסים אפילו לקטגוריה של מכר אישי. |
|
||||
|
||||
את מי שהיה הכי קרוב לך מן הסתם. לא חושבת שזה משנה אם החברות היתה מחזיקה מעמד או לא. |
|
||||
|
||||
עכשיו ברורה ההגנה העיקשת שנותן easy לאצולה הקרקעית המנוונת. הוא קיבל חינוך קיבוצי! |
|
||||
|
||||
אתה דווקא יכול להתלות באילנות גבוהים. גם אלתרמן שנחשב למשורר ארצישראלי אוטנטי, היה נטוע בתרבות ובמסורת האירופאית. כל השימוש במונחים כמו פונדקית וכד'. גם אתה מביא לכאן כל מיני דברים שקראת פעם על דרום ארצות הברית- אולי הושפעת פעם מחלף עם הרוח אם קראת אותו - ומשליך אותם באופן הכי לא רלוונטי ומתאים על המציאות כאן. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |