בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 24/04/06 11:53
 |
|
 |
||
|
||||
 |
(תחת הנחה שזאת באמת "התשובה הנכונה") ואתה חושב שזאת סיבה לא מוצדקת? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מנקודת מבט צינית? ודאי שהיא מוצדקת. מנקודת מבט שמצפה שהפוליטיקאי ישים מה שטוב לציבור הבוחרים שלו/העם כולו לפני מה שטוב לעצמו? לא בטוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה? נראה לך לא סביר שפוליטיקאי יאמין שמה שמשתלם לו פוליטית טוב לעם כולו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אתה מתכוון שכן נראה לך סביר שפוליטיקאי ..., או שאתה שוב מנסה לבלב אותי עם שלילה כפולה?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, זה לא נראה לי סביר. למעשה, אני מעדיף את התרחיש שבו זה אכן לא סביר והפוליטיקאי סתם מנייק, מאשר התרחיש שבו יש לו יצר גדלות כל כך מפותח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שבשביל שאדם יעמיד את עצמו כמועמד לראשות המדינה הוא צריך להיות או ציני מאד או בעל ביטחון עצמי מופרך. לא יודע מה להעדיף, אבל ברור לי שההעדפה שלי לא באמת תשנה את המציאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונת באמת ל"מופרך" - או שזו הייתה פליטת קליד מהמלה "מופרז"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי מופרך, אבל מופרז יותר יפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך - לשיטתך *כל* ראש ממשלה לוקה בטירוף מסוים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טירוף זה מושג מוגזם, אבל כן, אם תמצא/י מילה יותר עדינה. הדבר לא נכון רק לראשי ממשלה, אלא להרבה פוליטיקאים בכלל (לא כולם), ולכל ראשי המדינות בעולם המודרני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נחמד, איך שהפכת ''יצר גדלות'' ל''בטחון עצמי''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כזה אני (נחמד). מה ההבדל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטחון עצמי: "אני האיש הנכון להנהיג את המדינה". יצר גדלות: "המדינה זה אני". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתגובה 380458 התכוונתי שהפוליטיקאי מאמין שמה שמשתלם לו פוליטית טוב לעם כולו, בגלל שהוא מאמין שהוא האיש הנכון להנהיג את המדינה, ולכן, מה שמשתלם לו פוליטית, יקרב אותו לעמדת ההנהגה (או יחזק אותו בעמדת ההנהגה), מה שיתן לו את יכולת קבלת ההחלטות, מה שיהיה טוב למדינה ולעם כולו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא מתי הנהגה מפסיקה להיות אמצעי והופכת להיות מטרה, וזה בכלל לא ברור. האם פוליטיקאי לא חושב על להעמיד את טובת המדינה לפני טובתו הפוליטית לפני שהוא הופך לראש ממשלה? אם כן, אנחנו בצרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סמיילי כבר הסביר לך שהדיכוטומיה טובת המדינה/טובת הפוליטיקאי קיימת אצלך אבל לא אצל הפוליטיקאי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה. על פוליטיקאי שלא מסוגל להבדיל בין טובת המדינה ובין טובתו הפוליטית אני אומר שהוא סובל מיצר גדלות סטייל ''המדינה זה אני''. יש הבדל בין ''אני בטוח שאני יודע מה טוב למדינה ולכן אנסה להגיע לשלטון כל עוד זה לא פוגע במדינה'' ובין ''אני יודע שאני הכי טוב למדינה ולכן אנסה להגיע לשלטון ולא משנה כמה נזק יגרם בינתיים למדינה''. בראשון יש רק בטחון עצמי מופרז. בשני כבר יש שריטה מוחית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאתה שופט לחומרה. כולנו (חוץ ממך וממני, כמובן) חושבים על עצמנו דברים טובים, ויש הרבה מחקרים שמוכיחים את זה, כמו גם תיאוריות שמסבירות את זה. לא צריך להיות שרוט מוח כדי לחשוב "כדי להציל את ישראל מפורענות גדולה, לפעמים מוכרחים לכופף כמה עניינים קטנים בדרך". למעשה, אנחנו שומעים את הזמירות האלה, בניסוח מעודן קצת יותר, בכל פעם שמכשירים עבורנו שרצים במלים "זהו מחיר הדמוקרטיה". עכשיו אולי תגיד שיש הבדל בין אידיאולוגיה ("דמוקרטיה") לבין האידיאולוג (פוליטיקאי מסויים), ואתה צודק. אבל לא צריך שריטה מוחית כדי שפוליטיקאי יחשוב שהוא האיש המתאים ביותר ליישום האידיאולוגיה בה הוא מאמין. אם לא היו כאלה, מי היה רץ לראשות הממשלה בכלל? רק כאלה ש*ביודעין* הם שואפי שררה וכוח? בניגוד לציניקנים מסויימים, אני סבור שיש רק מעטים כאלה בפוליטיקה. כאשר מופז מודיע שהוא מוכן לקבל כל תפקיד ש"יעזור לעם ישראל" אני מאמין לו שכך הוא מרגיש. ברור שאם התפקיד יהיה להיות ממונה על קילוף תפו"א בבית תמחוי בנתיבות הוא ימצא את הצידוק להתחמק ממנו, אבל גם אז תהיה לו אידיאולוגיה כנה שמסבירה את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאמין שאצל רוב הפוליטיקאים שלנו, ז''א, רוב אלה שהגיעו לליגה הבכירה, ההנהגה היא אמצעי ולא מטרה. רובם מעמידים את מה שהם חושבים שהוא טובת המדינה, לפני טובתם האישית (למרות שחלקם לא תמיד מבדילים). רובם יכולים ללכת לשוק הפרטי ולעשות לביתם. אחרי שכל זה נאמר, אני לא בטוח שזו באמת האפשרות הטובה יותר... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שהאמירה ''רובם יכולים ללכת לשוק הפרטי ולעשות לביתם'' רלוונטית. טובתו האישית של פוליטיקאי לא נמדדת בהכרח בכמות הכסף שלו, אחרת לא היו מייחסים כל כך הרבה לשרון את התקף הטירוף שנפל עליו לעת זקנה לרצונו ''להיכנס להיסטוריה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק, אבל לעשות לביתו מעיד על משהו, רוב דברים שפוליטיקאי מוכשר יכול להשיג בחיים הפוליטיים הוא יכול להשיג גם מחוץ להם. הנהגת המדינה היא היוצא מהכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת? לאור הספינים-סופר-ספינים שהופרחו נון-סטופ בחודש האחרון, כבר אין לי מושג אם הוא רצה את תיק הבטחון או התפשר עליו. ואני כמובן מאוכזבת שאיננו שר אוצר. אבל - ייתכן שהחישוב שלו לגבי מה שטוב לבוחריו הוא שהטוב ביותר שדהוא יהיה ראש ממשלה, אפילו אם זה בממשלה הבאה, מאשר שיהיה שר אוצרר קדנציה אחת (שאולי גם תהיה קצרה ביותר). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |