בתשובה לאסתי, 22/04/06 15:15
 |
|
 |
||
|
||||
 |
למה? כי מה שנעשה לעיני הציבור גורר מייד פעולת נגד מצד גורמים במפלגה שלך שנפגעים מהסיכומים (שהרי אי אפשר לספק את הדרישות של כולם). אתמול שמעתי ידיעה לפיה מתן וילנאי דורש להעביר את בחירת השרים למרכז מפלגת העבודה, כפי שמתחייב מחוקת המפלגה במקרה שלא ראש המפלגה הוא זה שמרכיב את הממשלה. עכשיו אני מבין שהוא כנראה קיבל מידע על הפגישה והסיכומים, ופעל כדי לשמר את מעמדו, לפני שיהיה מאוחר מדי ויוכרז על המוגמר, מבלי שיוכל להשפיע. פוליטיקה זה עסק מורכב. אני חושב עם זאת שנדב פרי לא יתנדב לספר מי הדליף לו את דבר קיום הפגישה, אם כי מתן וילנאי מקורביו, למשל, הם מועמדים אפשריים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כן אבל לא חשוב כמה זמן תשמור את חלוקת התיקים בסוד, אתה תצטרך לספר למישהו מתישהו. והידיעה תתפשט במהירות האור,ו/אז/ הנפגעים יתנגדו. באיחור של יום או יומיים אולי,אבל מה זה משנה? אין דבר כזה "מאוחר מדי". לעולם לא מאוחר מדי לעשות תרגילים, כל עוד שזה לפני ההשבעה בכנסת (ואפילו דקה לפני ההצבעה, שנאמר, גם כשחרב הקואליציה מונפת,אל תתייאש מסידורים של הרגע האחרון). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם נוכל להסכים שצמצום הזמן שיש למתנגדים להגיב עדיף לפרץ? פחות הד תקשורתי, פחות כותרות בעיתון, פחות זמן לעיין בתקנון המפלגה ולמצוא סעיף שיאפשר את טרפוד המהלך, וכו'. אם לא, אז כנראה שנסכים לא להסכים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה זוכר את "התרגיל המסריח" שבו, בעקבות סיכומי-ברזל לכאורה, פרס כבר הכריז על עצמו כראש הממשלה, ואז הופתע מרות? במלים אחרות- הסכמנו. (לא להסכים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זוכר, אבל עדיין תמהה על עמדתך. האם את טוענת שאין יתרון לפגישות חשאיות? האם לדעתך עדיף לפוליטיקאים לבצע את כל ההתנהלות שלהם בגלוי? זו נראית לי טענה מוזרה למדי. אני יכול להסכים אם כך שחשאיות לא מבטיחה הצלחה (כלומר, אפשר תמיד להביא דוגמאות נגדיות), אבל קשה לי לקבל טענה לפיה בחשאיות אין שום תועלת, והיא לא עדיפה על גילוי מלא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הפגישה אינה חשאית מופעל לחץ על הצדדים לחשק את עצמם מראש בפומבי לעמדות הפתיחה שלהם. אם מכוונים לעשות וויתורים, החשאיות עדיפה. בכל מקרה נראה שאנשי העבודה הדליפו את תוצאות הפגישה, כדי לקבע את ההישג שהשיגו. שבעה שרים במקום חמישה. הבעיות הפנימיות הן בצד של אולמרט, מפני שהוא וויתר על חשבון אנשיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים לגמרי. במבט לאחור ההצעה שלי לפיה וילנאי הדליף כנראה אינה נכונה, כיוון שההדלפה אינה משרתת אותו - עדיף לו לשמור על חשאיות (שאחרת יש פגיעה פומבית במעמדו, עקב ''קיבוע'' ההישג, כפי שציינת) ולפעול בעקיפין ולא במישרין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשאיות חיונית למשא ומתן, תמיד היתה וכנראה תהיה כך גם להבא. מה שאת רואה הוא תמיד קצה הקרחון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתקיימים מגעים חשאיים מאחורי דלתיים סגורות בגנזך אפל מעבר להרי החושך שייעודם להוכיח שדיסקרטיות עוזרת. שלא לציטוט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני טוענת שאין יתרון לשמירת עצם קיום הפגישה בסוד. אולמרט ופרץ יכלו להיפגש בלי להתחבא, ופשוט לא לספר אח''כ האם, ואילו, סיכומים הושגו. זה כל מה שצריך במצב כזה. משחקי החסמבה נראים לי מיותרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אי אפשר לספק את כולם?! 7 שרים, 3 סגני שרים, שלוש ראשי וועדות עבור סה"כ 19 ח"כים. אני בטוח שגם השישה הנותרים לא יאלצו לעבוד קשה מידי בעבודת חקיקה אפרורית ונטולת צ'ופרים למקורבים, עבודה שממילא מיותרת לאור העובדה שרשויות התקשורת והחוק הם הקובעים האמיתיים של האסור המותר והרצוי. אולי התכוונת לאזרחים, אבל למה הם בכלל קשורים לעניין? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |