|
אני מאלה. אולי זה נובע מכך שאני זוכרת מילדותי את אימי מניקה את אחותי (יש ביננו שבע וחצי שנים הפרש. שתינו ינקנו עד גיל שנתיים בערך), כך שהנקה, גם בפרהסיה, נראית לי דבר טבעי ורגיל למדי. חברה טובה של אימי ילדה בערך באותו הזמן, ויש לי זכרונות נעימים למדי מיום כיפור אחד (נדמה לי) ששתיהן ישבו בחוץ ליד בית הכנסת (שתיהן דתיות), משגיחות על הילדים שהתרוצצו שם, והיניקו. למעשה, אימי עשתה את התואר השני שלה (באוניברסיטת בר-אילן) בזמן שאחותי הייתה תינוקת, וידוע לי שהייתה לפעמים מניקה את אחותי בכתה. אני גם לא מרגישה צורך ''לשים לב לאן מסתכלים כדי שלא לנעוץ מבטים'' כמו שהיו כאן כמה שציינו, פשוט בגלל שאני לא מרגישה צורך מיוחד להתבונן באשה מניקה. לא יותר משיש לי צורך להתבונן בדברים אחרים ברחוב באותו זמן.
|
|