 |
בעיקרון אני מסכים איתך. רומן היסטורי צריך להיות בעל ערך מוסף מעבר לסיפורה של ההיסטוריה. במובן הזה, 'באודולינו' נופל משם הוורד בכל מה שנוגע לעלילה הבלשית, למורכבות של הדמויות וליכולת הסיפור. בהרבה מקרים, אין כאן הרבה יותר מאשר ספר היסטוריה כתוב היטב. (וזה בניגוד ל'שם הוורד' ששם - לדעתי לפחות - היה מדובר בסיפור חזק שמטעמים אסתטיים הולבש על סיטואציה היסטורית מסוימת). אבל קודם כל, גם ספר היסטוריה כתוב היטב איננו דבר של מה בכך. וחוץ מזה, מעבר לידע ההיסטורי ומעבר לעלילה, אצל אקו הסיפור תמיד מבטא איזשהו רעיון, איזושהי תפיסה לגבי מהי היסטוריה, מהו ידע ומהי האמת. במקרה דנן, הרעיון שמאחורי הספר איננו שהמיתוס מניע את ההיסטוריה או שהסיפורים חשובים יותר ממה שקרה במציאות. (ולכן לעניות דעתי הפרשנות של קליינברג שהובאה בקישור למעלה היא פשוט שטחית ולא נכונה). אילו זה היה המסר, היה אכן מדובר במסר בנאלי למדי שאיננו שווה את הטירחה. הרעיון שמאחורי 'באודולינו' - לפחות כמו שאני מבין אותו - הוא בדיוק להיפך: שעל אף ההשפעה הניכרת של המיתוסים והאגדות, בסופו של דבר קיימות גם עובדות מוצקות, עובדות שאותן לא ניתן לשנות גם אם נקשט אותן בסיפורים.
לגבי הנקודה השנייה שהעלית: אקו לא מנסה לטעון כאן טענה היסטורית, כאילו הסיפורים על פרסטר ג'ון מקורם במערב. הוא בסך הכול מציג סיטואציה בדיונית. סיטואציה שבה באודולינו שומע את הסיפור ממחנכו הבישוף אוטו פרייסיג - שאם אני לא טועה היה המחבר הראשון שהזכיר את פרסטר ג'ון בכרונקות שלו - ומיד הוא מתלהב מן הסיפור, מפתח אותו ואפילו מחבר סדרת מכתבים שכביכול נכתבו על ידי אותו פרסטר ג'ון ויועדו לקיסר פרידריך. אולם לרוע המזל נזיר ביזנטי ערמומי גונב ממנו את המכתבים, מתרגם אותם ליוונית, מפיץ אותם באירופה וכך גורם לכולם לחשוב שמקורם בקונסטנטינופול וכי הם יועדו בכלל לקיסר הביזנטי. (ואגב, באירופה של אותה תקופה נפוצו גרסאות רבות של המכתבים הללו ובכל גרסה היה להם נמען אחר). כאמור, אקו לא טוען שכך אכן התרחשו הדברים. הוא טוען רק שכך הם היו יכולים להתרחש. באותה מידה, הוא לא טוען עובדתית שהאגדה על פרסטר ג'ון הייתה הגורם שהניע את פרידריך ברברוסה לצאת למסע הצלב השלישי. הוא רק טוען שזה היה יכול להיות הגורם.
והערת אגב: דוגמה לאופן שבו מיתוס מן הסוג הזה יכול להשפיע על ההיסטוריה אפשר למצוא בספרו של גרשום שלום, על שבתאי צבי ותנועתו. שלום מספר שלאחר שש"ץ הכריז על עצמו כמשיח בארץ ישראל, השמועות על המתרחש החלו להתגלגל מערבה. בתחילה רק דיברו על כך שהמשיח הופיע. אחר כך גם סיפרו שעשרת השבטים התגלו. כך הלכה השמועה ותפחה עד שכשהיגיע לאירופה אנשים דיברו על כך שהופיע במזרח צבא יהודי אדיר שבראשו עומד המשיח והוא מורכב מעשרת השבטים האבודים, וכי הוא אף הנחיל תבוסה קשה לצבאות האימפריה העותומאנית. בינתיים במזרח, יהודים רבים עדיין התלבטו כיצד להתייחס למשיח שהופיע פתאום ביניהם והכריז על בוא הגאולה. אולם, כאשר הם קיבלו מכתבים מאירופה שהודיעו להם - בהתבסס על מקורות אמינים שאין להטיל בהם ספק - שעשרת השבטים התגלו ושהם עושים את דרכם מערבה בראש צבא גדול, הם השתכנעו באופן סופי שאכן היגיע זמן הגאולה ושהאיש שהופיע ביניהם הוא אומנם המשיח.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש