 |
אני תמיד הנחתי שבנוסף לכל הגורמים הלא-גופניים (עצם ההלם בכך שעשית בן אדם קטן ואת אחראית לו מעכשיו מספיק בשביל להפיל כל אחת לקרשים, ואם נוסיף לכך את התשישות המטורפת שנובעת מטיפול בתינוק בן יומו, אז דיינו...), הרי עם כל ההורמונים שפורצים במחול מחניים במהלך ההריון, ועוד יותר עם סיומו בלידה, סביר מאד שמשהו ישתבש קצת במינונים...
אבל אין לזלזל בהשפעה הסביבתית. לשמחתי הרבה (טפו טפו חמסה חמסה) לא לקיתי בדיכאון אחרי הלידה, אבל בהחלט היו לי כמה וכמה התקפות נמרצות של דכדוך-אחר-לידה. הם החלו להופיע בתום חופשת הלידה בת השלושה שבועות שלקח אבי התינוק כדי להיות איתנו, ומה שהיה עוזר היתה הזעקה של אמא שלי(*), שהיתה לוקחת את התינוק בידים ושולחת אותי לחדר אחר "לא להיות אמא".
(*) "אמא, הקופאית בסופר חושבת שאני אמא רעה!"
"לא היא לא, וגם אם כן מה אכפת לך?"
"בהההההההההה!!!!!!!!"
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש