|
החוק בישראל בנושא זה נע על שני צירים. הראשון הוא הבחנה ואפליה, הבחנה רלוונטית לעניין תמיד תקפה. לדוגמה ספא שאוסר על כניסת ילדים, זוהי הבחנה כי התכונה שעליה מתבססים הינה רלוונטית לעניין (ילדים עושים רעש ומפריעים לאנשים הבאים להירגע בספא). לעומת זאת כשההתבססות היא על תכונה לא רלוונטית; ומועדונים שלא מסכימים להכניס אנשים שיש בעורם יותר מדי מלונין זאת דוגמה טובה. כמות המלונין בעור אינה תכונה רלוונטית, ולכן זוהי אפליה.
כעת מותר במקרים מסויימים גם לבצע אפליה, כאשר השירות הינו פרסונלי (לדוגמה: השכרת דירה), מותר לי לא להסכים להשכיר למישהו דירה אם הוא גבוה מ-1.90 (נגיד שאני שונא אנשים גבוהים). זאת הדירה שלי, זכותי. לעומת זאת כאשר השירות פונה לקהל הרחב אסור לבצע אפליה (מועדונים או מלונות לדוגמה). מועדונים עוקפים את החוק הזה באמצעות שירות פסאודו פרסונלי כמו מועדוני חברים ושטויות בסגנון.
|
|