הזמנה לבכי

כמה מילים על השיר

אור	יום ד', 12/4/2006, 6:40

הוא לא טוב בעיני. אולי גם בעיני אחרים, ולכן דנים פה בפינוי ולא בשיר עצמו ובאופן פעולתו. כדי לקשר בין השניים (כלומר בין השיר לדיון בהתנתקות) אזכיר כי עניין ההתנתקות מיובא לדיון בתודעתם של הקוראים, אולם אינו נמצא בשיר עצמו במפורש. אני למשל (הקורא את השיר בחו"ל), כלל לא העליתי על דעתי את העניין הזה, וחשבתי כי החייל הוא זה הבא לבשר על מות בן, לכן סוכת האבלים ולכן העלאת הזכרונות. ה"ארזתם?" מקרב לעניין ההתנתקות באופן מובהק למדי, אולם בכל זאת, אין הדבר כתוב במפורש.

אין בכוונתי לנתק את השיר מן המציאות שאליה הוא רומז ובה הוא נכתב (ואליה הוא כבול), אולם חשוב להבחין בין פרטים המצויים בטקסט לאלו המוסקים ממנו או משויכים אליו. חשוב גם לזכור היכן בדיוק המשמעויות נוצרות. אני אטען, למשל, כי השיר אכן מאפשר להסיק חייל הבא לבשר על מות חייל, לפחות בתחילה, וכך מומחש במעשה (כפי שראוי) ולא באמירה כי אכן באבל מדובר, גם אם זה מתברר כאבדן הבית.

אולם איני רוצה לומר יותר מדי על שיר המסוגל לייצר גיבוב מטפורי כגון "שׁוּרוֹת שֶׁנִּכְתְּבוּ שֶׁנִּמְחֲקוּ כְּמוֹ נִכְווֹת בְּסֵפֶר הַחַיִּים" או "בְּמִשְׂחַק הַמַּחֲבוֹאִים שֶׁל
שִׁיר הַשִּׁירִים
אַתְּ הָרַעְיָה, אֲנִי הַדּוֹד, אַתָּה בְּתַפְקִיד הַשּׁוֹמְרִים"

הרי כבר "שורות שנכתבו ונמחקו" זו מטפורה. למה להוסיף "כמו נכוות בספר החיים" - דימוי הכולל בתוכו שתי מטפורות? הרי כבר "רעיה ודוד" מרמז לשיר השירים, לשם מה להזכיר את המקור? אם הרמיזה חזקה דיה, אין צורך במראה מקום.

אלו הן רק שתי דוגמות לחולשתו הניכרת של הרצף הלשוני הנדון (בעצם כינויו "שיר" כבר החמאתי לו).

חזרה לעמוד הראשי

המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
RSS מאמרים \| כתבו למערכת \| אודות האתר \| טרם התעדכנת \| ארכיון \| חיפוש \| עזרה \| תנאי שימוש	© כל הזכויות שמורות