 |
|
 |
||
|
||||
 |
חשבתי שאקרא את כל השיר, ואכן הוא עשה רושם מעניין, ואכן מעניין! אך לדידי, לא המשכתי לקרוא יותר מחמש השורות הפותחות.. דעתי לא נחה עליי כשאני בוחן מסרים פרו-מתפני-התנחלויות המבקשים להנחיל אצלי רגשי רחמים עליהם... בהתחשבות במכלול, הם אנשים שעזבו את בתיהם, קיבלו מענקים מכובדים מאוד -באם שיתפו פעולה עם החוק והצו שנקבע ע"י הממשלה שנבחרה באופן דמוקרטי- שמסרבים להשתתף בחיי היום יום של הישראלי המצוי, הכוללים עבודה, שמירה על זכויותיו והתמודדות עם רמיסתן (כמו בכל משטר דמוקרטי..), חינוך ילדיו ושמירה על צלם אנוש שלו ושל הסובבים אותו.... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כל כך סכמטי והרי אלו הם חיינו- סכמות פשוטות. תמורות כלכליות על כל דאבדין (גם אם לעולם לא משתכחין...) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"שמסרבים להשתתף בחיי היום יום של הישראלי המצוי, הכוללים עבודה, שמירה על זכויותיו והתמודדות עם רמיסתן (כמו בכל משטר דמוקרטי..), חינוך ילדיו ושמירה על צלם אנוש שלו ושל הסובבים אותו". מה? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |