בתשובה ליעקב, 09/04/06 23:01
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בזמן האחרון ראיתי המון אנשים עצובים שלפני כמה שנים עמדו על רגליהם בכוחות עצמם וכיום הם מצטופפים בבתי התמחוי ובמרכזים לחלוקת מצרכים לקראת חג החירות. המבוגרים שבהם שעוד אינם זקנים, אלה שבסביבות גיל החמישים, נניח, היו עצובים ומבויישים. הם מחפשים עבודה ובשום מקום עבודה לא מקבלים אותם, הם מטופלים לעיתים בהורים קשישים ולעיתים חיים איתם בביתם ילדיהם ונכדיהם. תיאוריות לא מעניינות אותם. גם לא מעניין אותם הטיעון המלומד ש"למשק (קרי: לשכבה מאוד מצומצמת ומאוד שמנה) יותר טוב ולכן גם לעניים יהיה בסוף יותר טוב". ולשאר, לזקנים שבהם שכבר עברו בהרבה את גיל חמישים - ממילא אין כבר זמן לחכות ולראות אם זה יקרה מתישהו. בדבר אחד אתה צודק: זה באמת היה חלום בלהות. בכל השאר אתה טועה: לא חלמתי את החלום הזה, לא המצאתי אותו ואין לי שום נטיות להיות עבד של אף אחד, בין אם קיים, משוער או מדומיין. האנשים האלה כולם, רבים מאוד - כולם באו מן החיים, מן המציאות - צלמי תכניות החדשות של הטלויזיה צילמו אותם למעני וכך ראיתי אותם. לא אגדה, רעי, ולא חלום עובר - מציאות! כמובן, אתה יכול לחזור לטיעון האומר שלא צריך טלויזיה ושהטלויזיה אשמה בכל, אין ספק שעם הטיעון המנצח הזה לא אצליח להתמודד. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1) בכל ימי המדינה היו המוני אנשים עניים עם עצב בעיניים. אז לא ראית אותם כי זה לא הסתדר עם האג'נדה הפוליטית שלך. היום את רואה אותם כדי לנגח את החופש הכלכלי ולהצדיק את השעבוד והעבדות. 2) החלום אינו בקיומם של עניים אלא במחשבה המטופשת שאם נמנה עלינו אוסף של פולטיקאים מושחתים וניתן להם את האפשרות לעשוק את כספינו במיסים הבעייה תפתר. היא לא. למשך כמה שנים נוכל לחיות בגן עדן של שוטים אבל אז יגיע החשבון. אין ארוחות חינם אלא רק בחלומות המתוקים על עבדות ושעבוד. שיהיה לכולנו חג חרות שמח וכשר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בולשיט ואתה יודע את זה. אין לזה שום קשר עם האג'נדה הפוליטית שלי. היו אנשים עניים, אבל האנשים *שאותם תיארתי* עבדו עד גיל הפנסיה ואחר כך יכלו להמשיך לחיות באופן סביר, בצורה אנושית אלמנטרית. עכשיו, לגבי השכבה הגדולה של אותם אנשים - כל החיים הלכו קאקען, כל מה שהם עבדו בשבילו בזיעת אפיהם הלך קאקען. אם אתה רוצה, אפשר לקרוא להליכה קאקען "חופש כלכלי", אבל בפועל, בשטח, באופן מעשי - עדיין ללכת קאקען זה ללכת קאקען. שיהיה לכולנו בלה-בלה-בלה, איחולים זה תמיד נחמד כשהמאחלים יודעים שאצל הרבה-הרבה אנשים האיחולים האלה לא יתקיימו, ושהאנשים האלה נמצאים מספיק רחוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מושג מה היא השכבה הגדולה הזאת של אנשים עליו את מדברת. מעניין אותי לדעת האם מצבם יותר גרוע ממצבם של תושבי ואדי סאליב ושאר העולים של שנות החמישים והשישים אשר חיכו שנים לטלפון ולדירות שיכון. כשהמדינה במשך שנים עושקת את אזרחיה כדי לחלק עבודה שאין לאיש צורך בה לאלפי אנשים ופתאום מגלים שאין כסף ומפטרים כמה מהם, זה קשה. זה לא נעים. שיהיה לכולנו חג חירות שמח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדינה קשה ומעיקה; שלמה נחמה וזיו צריכים כל יום שני ללקק לפוליטיקאים. ליבי נכמר על נושאי החמצן של המדינה שפוליטיקאים מוטשחתים כאלה מתעללים בהם. לא היית אף פעם בישיבה של ועדת הכספים של הכנסת עם הבנקאים. חוץ מרגעים נדירים, מי שמלקק הם הפוליטיקאים. לצערי הפכת את היוצרות; הפוליטיקאים הם משרתי ההון ולא להפך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבכל מקרה של שוחד, שני הצדדים נהנים על חשבון האזרח הקטן. מה שמעניין, זה שאנשים כמוך מעוניינים בהמשך העבדות שלהם והמשך שלטון הפוליטיקאים ובעלי ההון. אני מבין למה אתם עושים זאת, אך אני מצר על כך בכל ליבי ומנסה לשנות את המצב, למען כולנו. חג חירות שמח. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |