בתשובה לימני, 08/04/06 2:05
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש לסיפור הזה שני מקורות שונים, סופיה רון-מוריה ממקור ראשון1 ויוסי ורטר מהארץ2. כל מקור מעניין בפני עצמו, אבל ההשוואה ביניהם מעניינת עוד יותר, למשל: א. לפי רון-מוריה ההתחלה היתה "ביום חמישי קיבל בני אלון טלפון מרב שסיפר לו כי פרץ מעוניין במהלך", ולפי ורטר, "ביום שישי שעבר, עד לכניסת השבת, ומיד בצאת השבת הוצפו כמעט כל ח"כי העבודה בפניות מהחרדים ומהימין. נחתום על מפת הדרכים, הבטיח אחד ממקורבי נתניהו ליולי תמיר, נתמוך בפינוי כל המאחזים הבלתי חוקיים, נסכים לשתי מדינות לשני עמים. תמיר קיבלה טלפונים גם מרבני התנחלויות. הרבנים הכי קיצוניים בהתנחלויות הכי קיצוניות; נעשה הכל כדי שאולמרט לא יהיה ראש ממשלה, אמרו לה." מכאן אנו למדים שהמקור של ורטר נמצא בעבודה, וזה של רון-מוריה נמצא באיחוד הלאומי. עוד אפשר להסיק שצד שלישי (כנראה אישיות רבנית) ניסה לשדך את הצדדים, תוך כדאי הבטחות סותרות. ב. שני הצדדים מסכימים שהיתה הסכמה על פינוי התנחלויות בלתי חוקיות! ג. לפי רון-מוריה הוסכם על "דחיית מהלכים מדיניים כל עוד אין פרטנר בצד השני, בהנחה שהחמאס אינו פרטנר" אצל ורטר "נסכים לשתי מדינות לשני עמים" ו"נחתום על מפת הדרכים". ד. לפי רון-מוריה "אם יימצא פרטנר ויימצא נוסח להסכם אך לא תימצא הסכמה לו בתוך הממשלה, יובא ההסכם למשאל עם", לפי ורטר לא היו דברים מעולם. ה. לפי רון-מוריה "יוסי ביילין זעם והודיע כי יעדיף את אולמרט.", לפי ורטר "אנשי פרץ אומרים, שדווקא הסכמתו העקרונית של ביילין עודדה את פרץ להמשיך במגעים". ו. לפי רון-מוריה פרץ הפיל את העסק בגלל התקשורת, לפי ורטר הוא הבין שש"ס ויהדות התורה עובדים עליו. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |