|
בודאי שזו לא היתה כוונתי. ראשית, אף פעם לא תתפוס אותי קורא לעובדי מדינה-פקידונים. אינני מזלזל בכלכלני האוצר; אני חושב שהם בנו מרכז כוח אידאולוגי רב עוצמה שמנהל את הפוליטיקאים שעומדים בראשו ואת כל המדינה. היות שזו מדינה דמוקרטית, נבחרי ציבור צריכים לקבוע את האידאולוגיה והמיקצוענים צריכים להיות מיקצוענים ולא אידאולוגים. יצא לי לעקוב אחרי תקציב 1998 , קראתי את חוק ההסדרים ואפילו ישבתי באחת הישיבות של ועדת הכספים שדנו בסעיפי הבריאות בחוק. אתה יכול רק לתאר לעצמך מה היו הסיבות שהגעתי לשם. מה שכתבתי קודם הוא המצב. כלכלני האוצר יחד עם "בכירי המשק" קובעים כיצד תתנהל ומתנהלת המדינה. מדוע ציינתי דוקא את חיים רמון? כי כשהיה שר הבריאות והעביר את חוק הבריאות הממלכתי, הוא התנסה במגעים עם "השליטים האמיתיים של חלק גדול מכלכלת המדינה-כלכלני האוצר. שלא אובן לא נכון; כלכלני האוצר הם פונקציונרים מוכשרים ולדעתם הם דואגים ושומרים על האינטרסים של המדינה. הבעיה היא שהם שומרים על האינטרסים של המדינה כנגד הפוליטיקאים ש"אינם מבינים כלום ורוצים רק לחמוס". א. אף אחד לא בחר בהם להיות שומרים כאלה (בדרום אמריקה חונטות קצינים תופסות את השלטון כדי לשמור על המדינה מפני פוליטיקאים). ב. הם מיישמים אידאולוגיה שהיא אמורה להיות שייכת ונקבעת באופן בלעדי על ידי מערכת הדמוקרטית הנבחרת. ה"גורמים" במשרד האוצר שהחלו להזהיר מפני מהלכים שאמור לעשות פרץ אם ייבחר לאוצר, הם הוכחה למה שאני טוען.
|
|