|
(אגדה שהיתה באמת, בעלת יסודות אוטוביוגרפיים מובהקים)
פעם אחת, לפני שנים רבות, היה היה שמאלני אחד, שהלך להפגנות של מרצ וכו', ודאג לזכויות הפלסטינאים המדוכאים. יום אחד, פרצה אינתיפאדה והתחילו פיגועי טרור רצחניים. לאט לאט החל השמאלני שלנו לאבד את סבלנותו. ערב אחד, כאשר בשרה לו בתו בת השנתיים וחצי ש"יש פיגוע", ובנו הכריז שכל הערבים רעים, הבין השמאלני שאינו יכול עוד. הוא חדל להטיף לבנו על ההכללה, והנהן בראשו בעצב. אחר כך הוא ראה את ראש הממשלה שלכם (לא, עדיין לא שלו), מתלהם בטלויזיה, ושקע ביאוש עמוק. הוא נכנס מתחת לשמיכה וחשב לעצמו: "זהו, ידידי לשעבר. עכשיו הימין יכסח לכם ת'צורה ואני לא אפריע לו לעבוד". ומאז - הוא חי לו, לא באושר ולא בעושר, ומחכה לקשת בענן, עד עצם היום הזה.
|
|