בתשובה להאייל האלמוני, 04/04/06 14:42
376571
טלי וישנה • בתשובה להאייל האלמוני יום ג', 4/4/2006, 14:56
בסביבה יש כל הזמן גירויים - רעשים, מראות, וכו', שאנחנו מתעלמים מהם. למשל כשנוסעים באוטובוס יש המון שיחות שמתנהלות במקביל, ועדיין אנחנו שומעים אחת יותר מאחרות, ומסוגלים להתעלם מרוב הרעש הנלווה (למרות שאנחנו שומעים אותו). אחרי הסתגלות אנחנו יכולים לנפות די הרבה רעשים (אנחנו לפעמים ''שומעים'' זמזום של מנורה או אפילו אזעקה של מכונית רק כשהרעש מפסיק, למרות שהרעש היה שם כל הזמן). היכולת להתעלם מחלק מהגירויים ולהתמקד רק באחרים (באופן לא מודע) היא אחד המנגנונים המוחיים החשובים שמאפשרים לנו לתפקד בסביבה טבעית. נראה שהיכולת הזו קשורה בפעילות תקינה של דופאמין במוח, ואחת התיאוריות המובילות כיום טוענת שבמצבים פסיכוטיים יש פגיעה במנגנון הזה, ולכן החולה מוצף בגירויים.
376574
האייל האלמוני • בתשובה לטלי וישנה יום ג', 4/4/2006, 15:08
אהמ... הגיוני ביותר, כמובן. ומה שמעניין אותי זה אם יודעים מה בונה את המנגנון הזה כך שיתפוס דווקא גירויים מסוימים ולא אחרים. (כמעט בכל בלש או ספר ריגול מופיעים מקרים של גירויים שנופו ובכל זאת מציקים באיזה ירכתיים...)
376576
טלי וישנה • בתשובה להאייל האלמוני יום ג', 4/4/2006, 15:13
הידע שלי בתחום הזה הוא מצומצם (פסיכולוגים קוגניטיביים יוכלו לעזור יותר). שתי דוגמאות קלאסיות יהיו: 1. נטייה להתעלם מגירויים מונוטוניים, בעוד ששינוי מגיע למודעות בקלות רבה יותר.
2. נטייה להתעלם מרעשים חסרי משמעות (למשל דיבור בשפה זרה) ולשמוע גירויים שיש להם משמעות עבורנו (באזור הומה אדם, כמעט תמיד נזהה דובר עברית מתוך בליל השיחות שיישמע).
376580
האייל האלמוני • בתשובה לטלי וישנה יום ג', 4/4/2006, 15:28
תודה.:)
יש מישהו שירים את הכפפה?
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות