בתשובה לברדוויל השוודי, 26/03/06 16:33
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אכן ברוב הסרטים של קרוננברג אותם האלמנטים חוזרים שוב ושוב. למשל, הטרנספורמציה של הגוף האנושי, כמו ב"זבוב" שבו המדען הופך לזבוב ענק, או ב"ווידיאודרום" בו חלים כל מיני שינויים דוחים בגופו של הגיבור. העיסוק האובססיבי בהפרשות של הגוף, החל בקיא מיצי העיכול של הזבוב וכלה בשיקוי\\נוזל זרע שמפרישים המוגוומפים מראשיהם. השילוב של גוף ומכונה, כמו מכונות הכתיבה ב"ארוחה ערומה", או מכונות המשחק ב"אקזיסטנס" שהן חציין מכאניות וחציין אורגניות. כמו כן יש לציין את השימוש באפקטים זולים למדי בסרטים של קרוננברג. בסרטים הראשונים שלו זה עוד איכשהו מובן כי הם היו סרטים בעלי תקציב נמוך מאוד, אבל עם השנים הוא הרי נהיה במאי מוערך ומוכר, כך שהוא היה יכול להשתמש באפקטים משכנעים יותר (היוצא דופן היחיד הוא "הזבוב" בו האפקטים די משכנעים, עד כמה שזכור לי). אפילו בסרטים היותר מאוחרים שלו כגון "ארוחה ערומה" או אפילו ב"אקזיסטנס" האפקטים נראים קצת מגוכחים ומאוד לא משכנעים, יכול להיות שזה בכוונה, אולי קרוננברג רוצה להזכיר לנו שאנו צופים בסרט? אולי הוא סתם לא אוהב להשקיע יותר מדי בצד הטכני של הסרט. איך שלא יהיה, השאלה הגדולה היא כמובן האם קרוננברג באמת רוצה לומר משהו, או שהוא סתם נהנה להגעיל אותנו? האם ההתעסקות שלו בכל מה שדוחה ומעורר חלחלה נובע ממניעים פילוסופיים, או שזהו סתם משחק בפיפי-קקא? אני באמת לא יודע מה התשובה לכך. אפשר כמובן להבין את האלמנטים האלה כשאלות פילוסופיות אמיתיות, למשל העיסוק בהפרשות של הגוף מעורר את השאלה: מה בעצם גורם לנו להרגיש דחיה לנוכח הפרשות אלה? מדוע פעולות טבעיות ונורמאליות של הגוף דוחות אותנו? (ע"ע ז'וליה קריסטבה) הטרנספורמציה בין גוף-מכונה גם היא יכולה לעורר שאלה פילוסופית אחרת: מה ההבדל המהותי בין אדם למכונה? אם כיום איננו מאמינים עוד בויטאליזם ולכן אנו לא מקבלים את קיומה של הנשמה (וקרוננברג כאתאיסט מושבע אכן לא מקבל את קיומה), או של מהות רוחנית אחרת כלשהי בקרבו של האדם, אזי במה באמת מוֹתר האדם על המכונה? כאמור, אני באמת לא יודע מה התשובה לכך, אני גם לא יודע אם זה כל כך חשוב. מה שחשוב בעיני הוא האם אנו מוצאים חומר מעורר מחשבה בסרט. האם הבמאי אכן התכוון באופן מודע לכך, או באופן לא-מודע, או שמא בכלל לא - נראה בעיני פחות חשוב. לגבי "קראש", לטעמי הוא אכן סרט גרוע מאוד, כנראה אחד הגרועים ביותר של קרוננברג (לא ראיתי את כולם ולכן אני אומר "כנראה"). אני בהחלט מסכים למה שאתה אומר לגבי סצינות הסקס בסרט, אין לי שום בעיה עם סקס בסרטים, אבל אני חושב שזה צריך להיות קשור איכשהו לסרט, אחרת זו סתם פורנוגרפיה זולה, ולגבי "קראש" ממש הרגשתי שזה סרט פורנו זול. דווקא מי שמצויין בתחום הזה הוא דיויד לינץ', סצינות הסקס ב"מולהולנד דרייב", לדוגמה, הן הזויות ובוטות לא פחות מאשר אלו שב"קראש", אבל ההבדל ביניהם הוא תהומי. אצל לינץ' הסצינות הן יותר ארוטיות מאשר פורנוגרפיות (ההבדל הוא יותר בגישה, ופחות בכמות הבשר החשופה), והן לא מעוררות בך תחושות של גועל או דחיה, אלא יותר תחושה של טורדנות ואי-נחת. לכן הסצינות האלה משתלבות יפה בסרט, בעוד שב"קראש" הן פשוט מעצבנות ומיותרות. בכל אופן, אני חייב לציין שאישית אני לא ממש מעריץ את קרוננברג, אני חושב שהסרטים שלו הם סבירים במקרה הטוב, ולמעשה הסרט היחיד שלו שאותו אני באמת מחבב ומעריך הוא "ארוחה ערומה". גם אקזיסטנס הוא סרט טוב, אבל הבעיה היא שאחרי שרואים כל כך הרבה סרטי קונספירציה, כגון המטריקס, דארק-סיטי, הקומה השלוש עשרה, המופע של טרומן ועוד, האפקט המפתיע של הסרט ("היי, אנחנו בעצם נמצאים במציאות וירטואלית!") די מאבד את הטעם. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |