|
||||
|
||||
מכונת הכביסה של ימי ילדותי נקראה מזל, והיתה באה פעם בשבוע. עד כמה שאני זוכר לא היה לה נתיך (אגב, עוד מילה למילון המאובנים שלי). |
|
||||
|
||||
במרפסת של דודתי היתה מכונת כביסה של פעם, שכללה שני גלילים מצופי גומי, לסחיטת הכבסים. אני חושב שכשהייתי מבקר אותה, אי שם בתחילת שנות השבעים, המכונה כבר לא היתה בשימוש, אבל הייתי מוקסם ממבנה המנואלה שהפעילה את המסחטה. זה לא נראה בדיוק כך, אבל כדי לקבל רעיון כללי |
|
||||
|
||||
התיאור שלך מזכיר את המעגלה של סבתי ע''ה. |
|
||||
|
||||
מעגלה? ככה קוראים לזה? אני דווקא נזכרתי במכונות לפיצוח פקנים מדיון 2559. |
|
||||
|
||||
אני לא מצליח למצוא סימוכין כרגע, אבל סבתי קראה לזה מַעֲגֵלָה. כמו מַגְרֵפָה או מַזְמֵרָה או מַאֲפֵרָה. |
|
||||
|
||||
תודה על התיקון. (אם כי אישית אני עדיין מעדיף את משקל המכשירים) |
|
||||
|
||||
מכונת כביסה תוצרת הארץ, פאר התעשיה הציונית. נקראה קל-לי (בוטא קלי, במלעיל). היתה נפוצה בכל בית בורגני בשנות ה60 של המאה הקודמת. |
|
||||
|
||||
למה מאובנים? רוב הנתיכים (שאינם בארונות חשמל) אכן ניתכים ומקריבים עצמם על מנת להגן על המכשיר החשמלי שמאחוריהם. (חוץ מאלה שניתכים סתם כדי להרגיז) |
|
||||
|
||||
אתה צודק. משום מה חשבתי על אלה שבארון החשמל. |
|
||||
|
||||
זו יכולה להיות תוספת מעניינת למאמר על התאבדויות למען החיים או משהו (של עדה משהו, שכחתי גם את שמה). |
|
||||
|
||||
פרופ' עדה למפרט http://www.haayal.co.il/author?id=233 |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |