|
כשמדברים על המישטר והאידואולוגיה הנאצית, צריך לזכור שהדברים לא מתחילים בפיתרון הסופי. השמדת היהודים היתה אפשרית אך ורק בחסות המלחמה. בימים שלפניה נעשה סילוק שיטתי של היהודים מחיי החברה והתרבות בגרמניה ע"י שלילת זכויותיהם בהדרגה ועידודם להגר מגרמניה. אין כאן טענה שזהו גם המצב בישראל או שכך יכול לקרות אלא שיש דמיון מסוים בין המקרים. רוב הגרמנים לא מחו בשום צורה כנגד האפליה השיטתית וההדרגתית שנעשתה כנגד היהודים והיו לפחות שותפים פסיבים למדיניות המישטר (ועל כך דנו והתווכחו היסטיריונים רבים, במיוחד בגרמניה מאז שנות ה80). זו היתה חברה לאומנית שלאחר תבוסתה במלחה"ע הראשונה היתה ספוגה בשינאת זרים ובגישה מדינית תוקפנית. מצב זה, עם כל ההבדלים, דומה גם למצבנו מאז קריסת אוסלו. אירופה של ימינו שאינה לוקה בכך היא תוצר של גדולת המדינאים הצרפתים והגרמנים לאחר מלחה"ע השנייה (שהיתה איומה ונוראית מקודמתה) שלא נכנעו לעוינות ולרגשות נקם והבינו את האינטרס ההדדי של כל הצדדים בשיתוף פעולה. כזו היתה גם רוח אוסלו.
באשר לשאר טענותיך, הדוגמאות שהובאו (שכחתי להזכיר גם את היחס המחפיר לפועלים הזרים) באו להראות שאם זו הגישה הכללית כלפי מי שלא יהודי, קל וחומר כלפי ערבים (והראייה של מיגזר אזרחי שלם כאויבים ודרך פרספקטיבה ביטחונית צרה היא היא הבעייתית). כפי שכתבתי, מוצדק היה לשלול משניצר את פרס ישראל אבל ספק אם היו עושים זאת אם הטיעון היה מעלה את כלל הבעותיו כלפי הערבים ולא מאמר אחד או שניים כנגד האתיופים. הדברים שאתה אומר לגבי מפלגתו של קליינר הם היתממות. שידול לסילוק אזרחים ממדינתם (גם בעבור תמורה כספית) הוא מסליד וחמור בהרבה מאי-שירות החרדים בצבא או העברת כספים לש"ס. (אין הבדל כמובן ביניהם לבין ערבים שהיו מנסים לעשות כך ליהודים)
זוהי גם היתממות להתעלם מכך שהזוג המוזר בחר לבצע את הפרובוקציה שלו דווקא במקום ערבי. אין זה מצדיק כמובן מהומות והתפרעויות, אבל זהו סימפטום נוסף להתעלמות המדינה ורוב אזרחיה היהודים ממצוקת הערבים (כמו שראינו ביחס לטבח שנעשה ב13 אזרחים במהומות אוקטובר).
|
|