|
||||
|
||||
מצטער, אין כאלה בסופר שלי. קשה לי לראות את עצמי מתחיל לגדל תרנגולות ומוציא אותן לטיול בכל בוקר וערב רק כדי להשקיט את המצפון שלי, שהוא ממילא די רדום בעניין סבלן של הכוניפות המכונפות. אם זה פוגע בדימוי שלי כאדם נאצל ויפה נפש זה בסדר, כי אני לא. לעומת זאת אני משתדל לקנות ''ביצי חופש'' כשהן במצאי. כל עוד לא מדובר במאמץ גדול, אין לי התנגדות לתת לפתיות המנוצות ליהנות מהספק. |
|
||||
|
||||
אם לא תיזהר אתה תתחיל להישמע כמו דנה ספקטור ביום רע [ובזמן האחרון, כשיוצא לי (פעם ב-) לקרוא ידיעות של שישי, יש לה תמיד יום רע]. |
|
||||
|
||||
טוב, אני אזהר. |
|
||||
|
||||
אז זהו ששניה אחרי ששלחתי (here we go again) הבנתי שאין לך ממה לחשוש. הבעיה (אצל ספקטור, ואחרים מסוג זה) נוצרת כשהם צריכים להפיק טור שבועי קבוע, גם כשאין להם על מה לכתוב, וגם כשמתחילים להיגמר להם הנושאים. אצלך זה תמיד בא מחדווה. ככה שספקטור יכולה רק לקנא. (אם העו"ד שלה לענייני דיבה ולשון הרע יחפשני תגיד שהלכתי לקטוף טופו בשדה מרוחק). |
|
||||
|
||||
מה ספקטור כותבת? (סתם תני דוגמה בכמה מילים, משהו שזכור לך, או לינק) |
|
||||
|
||||
מה זה כוניפה? |
|
||||
|
||||
מאכל מרוקאי מתוק |
|
||||
|
||||
כנאפה, וזה מזרח תיכוני ולא מוגרבי. כוניפה זה שיבוש ישראלי שמשמעותו ''בחורה מכוערת'' |
|
||||
|
||||
לו היית קורא בלינק של שכ"ג היית מגלה שכנאפה וכונייפה מקורם משותף. נשים: להבא, כשמישהו קורא לכן "דובשנית", חשובנה- "כנאפה". |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
תודה, נרגעתי:) |
|
||||
|
||||
כשכתבתי כוניפות לא ידעתי כמה אני צודק: http://www.scienceblog.com/cms/attractive_birds_more... עכשיו אני מחכה למחקר שיראה קשר בין האינטליגנציה של המקרקרות לבין החסינות שלהן לשפעת, ואצא נביא ממש. איזה כיף שבית המקדש חרב. |
|
||||
|
||||
אני חייב להודות שמהלינק שהבאת לא הבנתי מה הולך. הכתם הוא אינדיקציה לעמידות בפני וירוסים (שים לב איך דחפו את שפעת העופות ללא שום קשר אמיתי לתקציר) ? מה הקשר בין כתמים לעמידות בפני וירוסים? האם הכתם מייצר נוגדנים? לחליפין, אם הכתם הוא *אינדיקציה* עבור הנקבות שהזכר הזה הוא עמיד בפני מחלות, לא ברור למה סלקציה מינית לא מייצרת כתם כזה עבור כל הזכרים, ללא קשר לעמידויות. אני חושד שיש לפנינו מקרה של ספקולציה המבוססת על כריית מידע, אבל אולי המאמר המקורי הוא יותר ברור. |
|
||||
|
||||
ספקולציה המבוססת על כרעי תרנגולת. |
|
||||
|
||||
אה, כן. אני פשוט נשביתי בידי הכותרת, אבל אם אנחנו כבר כאן, מה דעתך על התסריט הבא: 1. מדי פעם מופיעים באופן מקרי כל מיני שינויים בחזוּת של בע"ח מסויים. נניח שעכבר אחד נולד עם רעמה סמיכה יותר מהמקובל. 2. אלה אינם משנים הרבה את עמידותו האבלוציונית, ולכן לא יתפשטו באוכלוסיה (נזניח כרגע את תופעת הסחיפה הגנטית), אלא ישארו בשכיחות נמוכה. 3. נקבות מסויימות נמשכות לעכברים בעלי רעמה, כך סתם, מתוך השונות הרגילה של העכברות. כמובן, מתוך אותה שונות נקבות אחרות דוקא מוצאות את הרעמה דוחה, כך שבסך הכל הרעמה אינה מעלה ואינה מורידה לסיכויי ההתרבות של בעליה. 4. בקרבת מקום לגן שקובע את אורך הרעמה נמצא גן אחר, ומוטציה שלו כבר כן משפיעה על סיכויי ההישרדות של בעליו. בגלל הקירבה הפיזית, שני הגנים האלה נורשים (לרוב) ביחד. נניח שזה גן שמאפשר לבעליו לנבוח ככלב, מה שמבריח את החתולים השכונתיים. 5. עכשיו כבר יש יתרון לאותן נקבות שאוהבות את השעירים שבחבורה, והן תדחקנה את רגלי הנקבות האדישות (ועוד יותר את הנדחות, אבל זה לא ממש משנה), ומכאן שהיתרון הגנטי של העכברים השעירים-נובחים מתחזק עוד יותר בגלל ברירה מינית. עד כאן הגיעו גם הציפורים שבקישורית. 6. החלק הכי יפה בסיפור הוא שעכשיו גם אם כל החתולים ייעלמו עדיין נישאר עם אוכלוסיית עכברים שתמשיך לתחזק את הגן לרעמה ונביחה, ואם החלק הנביחתי ייעלם עם הדורות עדיין ייתכן שהרעמה תישאר, כיוון שהיתרון הברירתי שלה חי וקיים בזכות הנקבות הפטישיסטיות (הן, כשלעצמן, לא נעלמות כי בסביבה עם הרבה כמותן יש יתרון לפטישיזם הזה, כפי שכבר אמרנו בהזדמנות אחרת). מי יודע, אולי כך הגיע זנב הטווסים לעולם. ולשאלתך למה לא יחקו זכרים אחרים את הרעמה בלי שהם יודעים לנבוח, אין לי מושג. אולי פשוט לא היה להם מספיק זמן. אני מציע שנחזור לבדוק את המצב בעוד מליון שנה. הערת סיום: אפשר כמובן להפוך את סדר המוטציות. קודם ההיא עם היתרון הגנטי ואחריה הסמן החיצוני והברירה המינית, אבל אז זה קצת פחות משעשע. הערה שלאחר הסיום: מי שיטען שזה סתם סיפור שהמצאתי ואפשר להמציא עשרות אחרים טובים לא פחות צודק בהחלט. זה לא מקרה שאני לא ביולוגלובלי. |
|
||||
|
||||
מעניין. ומה שטוב, גם אפשר לבדוק את זה, על ידי זיהוי הגן שאחראי לכתם וסביבתו. רק לא הבנתי למה לציפורות פטישיסטיות עדיין יהיה יתרון, לאחר שהתכונה ההשרדותית תעלם. |
|
||||
|
||||
כי כאשר הפטישיזם נפוץ, לצאצאים כדאי להיות בעלי רעמה לתפארת כדי להשיג בנות זוג טובות, כך שלאמא שלהם כדאי ללכת עם הזרם ולהמשך לבעלי הרעמה. מרגע שהתקבעה נטיה כזאת באוכלוסיה קשה מאד להפטר ממנה, וזה מוביל לכל מיני צרות מפורסמות כמו זנבותיהם של הטווסים, ואולי גם תסמונת דולי פרטון וג'ף סטרייקר אצל בני מין אחר שלא אזכיר כאן. |
|
||||
|
||||
אם בעלי הרעמה נפוצים, ההבדל בין אדישות לבין הימשכות לרעמה הוא זניח. אם בעלי הרעמה לא כל כך נפוצים, האדישות מרוויחות הצע. אצטרך לשבת בשקט עם נייר ועיפרון כדי להחליט, אבל אני מניח שמישהו עשה את זה קודם. |
|
||||
|
||||
לדלילי הרעמה יש יותר חוש הומור! |
|
||||
|
||||
ידוע שההומור הוא נשקם של החלשים. |
|
||||
|
||||
והם גם יותר ספונטניים. |
|
||||
|
||||
ובל נשכח שהם אוהבים את החיים. זה ההבדל בינם לבין נקרופילים. |
|
||||
|
||||
אני לא עשיתי את החשבון אף פעם, אבל הטיעון הזה הוא לא פרי המצאתי. |
|
||||
|
||||
אני מתאר לעצמי, אבל חישוב עצמאי זה טוב לנפש. |
|
||||
|
||||
זה אולי המקום להמליץ על "טווסים, אלטרואיזם ועיקרון ההכבדה" של אמוץ ואבישג זהבי, שמציע הסבר למאפיינים שונים של זנב הטווס (וגם להרבה שאלות מעניינות אחרות). על הספר: |
|
||||
|
||||
את ההסתייגויות שלי מעקרון ההכבדה כבר פירטתי כאן פעם ואלמלא הצניעות1 הטבעית שלי הייתי נותן קישורית, אבל אולי אשנה את דעתי אחרי קריאת הספר. תודה. _____________ 1- טוב, גם העצלות תורמת את חלקה. |
|
||||
|
||||
אמא'לה, הפסקתי לקרוא בסעיף 1 (לעכברים יש פלומה ולא רעמה. האימאג' של עכבר בעל רעמת אריה, אולי גם באותו גודל, מעביר חלחלה). |
|
||||
|
||||
אולי הייתי צריך להוסיף ספוילר שההודעה אינה מיועדת לבעלי לב חלש. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |