|
ההשוואה לשפעת קצת בעייתית (כי מדובר מטיבה במחלה זיהומית שחולפת ללא טיפול בד"כ).
בניגוד למצב בעבר, המוקד של הטיפול היום הוא בשיפור התפקוד. ארגוני הבריאות הוסיפו למדדים של הערכת התרופות לא רק את היכולות שלהן להתמודד עם המצבים החריפים אלא גם את היכולות של התרופות להתמודד עם ההתדרדרות הכרונית, ולאחרונה גם את היכולות להתמודד עם הפגיעה הקוגניטיבית. במחקרים הגדולים שמתנהלים כעת באירופה ובארה"ב כל החולים עוברים הערכות תפקודיות וקוגניטיביות. התפיסה הזו היא מבורכת בעיני.
האם החולים ישובו לתפקוד נורמלי? קשה לומר. יש לא מעט עדויות שבבממוצע התפקוד של החולים נמוך יותר עוד לפני פרוץ המחלה, למשל. צריך גם לזכור שמדובר במחלה קשה שמוציאה את הנפגעים, לפחות לתקופה, ממעגל החיים הרגיל בזמן קריטי (תיכון, צבא, רכישת מקצוע, היכרויות משמעותיות). מצד שני, יש בארץ (ולא רק בארץ) כמה תוכניות שיקום מבורכות שעוזרות לשילוב מחדש של החולים.
ועוד דבר חשוב - מחקרים מראים שוב ושוב שהחולים מפסיקים לקחת את התרופות הרבה לפני הזמן (פחות או יותר 30% מהחולים ימשיכו לקחת את התרופה אחרי שנה), וזה למרות שידוע היום שלקיחת התרופות היא היא הדבר שביכולתו להשפיע באופן המכריע ביותר על העתיד של החולה. לכן גם אם תהיה תרופה מושלמת, עד שלא נמצא דרך לעזור לחולים להשתמש בה, כנראה שהתועלת תהיה חלקית בלבד.
|
|