בתשובה לעדי סתיו, 16/03/06 0:11
אני חושב שזה שאלה קצת מכשילה. 373156
יהונתן אורן • בתשובה לעדי סתיו יום ו', 17/3/2006, 18:51
אולי, אבל זאת לא הסיבה שרוב האנשים רוצים להתפרסם. אפשר להניח למקרי הקצה להזדמנויות אחרות.
אני חושב שזה שאלה קצת מכשילה. 373243
עדי סתיו • בתשובה ליהונתן אורן שבת, 18/3/2006, 17:09
נטען פה שהסיבה שאנשים רוצים להתפרסם בחייהם יכולה להיות רציונלית, ולאחר מותם לא. זה בברור לא המצב.

לדעתי, פרסום, בקירוב, עוזר לאנשים להגשים את האינטרסים שלהם. הדחף לא דווקא רציונלי, אבל הסיבה שהוא שם היא הרבה פעמים פרודוקטיבית. זה כמו הימנעות מכאב.
אני חושב שזה שאלה קצת מכשילה. 373251
יהונתן אורן • בתשובה לעדי סתיו שבת, 18/3/2006, 17:59
אני חושב שלא הבנתי. יש לנו דחף להתפרסם? למה כוונתך?
אני חושב שזה שאלה קצת מכשילה. 373253
עדי סתיו • בתשובה ליהונתן אורן שבת, 18/3/2006, 18:11
זה עושה הרגשה פאזית וחמימה. כמו שאוהבים אותך או מעריצים אותך. בטח שמת לב.
אני חושב שזה שאלה קצת מכשילה. 373258
יהונתן אורן • בתשובה לעדי סתיו שבת, 18/3/2006, 18:17
לא, לא שמתי לב. הרגשתי כבר חמימות כשגיליתי כשאנשים חושבים עליי טובות. לא הרגשתי חמימות כשגיליתי שהם יודעים מי אני. היו פעמים שזה מאוד הפריע לי.
שים לב גם לסקר שמעלינו - זה לא עניין מובן מאליו.
373277
תובל • בתשובה ליהונתן אורן שבת, 18/3/2006, 20:26
אולי אפשר לראות את הרצון שיזכרו אותנו גם אחרי שנמות מן סוג של אל-מוות חילוני, מענה חלקי לתחושת האפסות שלנו.

איינשטיין למשל לא היה סתם בן אדם שנולד בשנת X ומת בשנת Y, אלא אחד שהמשיכו ( וימשיכו) לדבר עליו ולהשתמש ברעיונות שלו גם הרבה אחרי שהוא מת.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות