|
||||
|
||||
מישהו יכול להסביר לי אחת ולתמיד מדוע הוחלט שתרומות יהיו דבר בלתי חוקי? |
|
||||
|
||||
למען הדיוק - לא כל התרומות. הרעיון הוא למנוע מאינטרסנטים עשירים לקנות פוליטיקאים. |
|
||||
|
||||
נו, וזה עובד? לא ברור לי מה עדיף: השיטה הנוכחית, לפיה אינטרסנטים עשירים קונים את הפוליטיקאים בחשאי והכל קורה רחוק מעין הציבור, או המצב בו הפוליטיקאים יוכרזו רשמית כעומדים למכירה לכל המרבה במחיר ושהשוק החופשי כבר יחליט מי יקנה את מי ותמורת מה. |
|
||||
|
||||
נדמה לי שזה לא כל-כך עובד. לא ברור לך מה עדיף?! מה בדיוק היתרונות של החשאיות? |
|
||||
|
||||
אם אני אחליף צד לרגע, אגיד שיתרון החשאיות (או הצורך בשמירה על חשאיות, ליתר דיוק) הוא בצמצום התופעה והגבלתה הן לאנשים שמוכנים להסתכן בחקירות משטרה שייפתחו נגדם והם לסכומים שיותר קל להסביר בדיעבד את העברתם מכיס לכיס. ברגע שזה יהיה חוקי, עלולה התופעה לגדול למימדים מפלצתיים. באמת שאני לא יודע מה עדיף, אבל ברור לי שלא יתכן שכל כך הרבה משאבים יושקעו כל שנה בחקירות אינסופיות של דבר שכבר הפך אצלנו לנורמה. |
|
||||
|
||||
הרעיון הוא שיש חשש שאיש הצבור בהבחרו לשלטון יתגמל את התורם על חשבון הציבור. זה משהו ממשפחת השוחד. אבל נראה לי שאצלנו הגזימו בעניין הזה, כמו בהרבה דברים אצלנו, וכשמגזימים, אפילו מתוך כוונות טובות, לעתים השכר יוצא בהפסד. |
|
||||
|
||||
כן, הבנתי מאוחר מדי ששאלתי לא נוסחה כיאות. השאלה היתה צריכה להיות האם באמת עדיף המצב הנוכחי בו הכל נעשה בשולי החוק (או לגמרי מחוץ לחוק), או שמא עדיף כבר לראות את איסור התרומות כ''גזירה שהציבור מתקשה לא לתחמן אותה'', לבטל את החוק, ולאפשר לכל אחד לתרום כמה שהוא רוצה למי שהוא רוצה בתקווה שכוחות השוק ישמרו עלינו טוב יותר מהפרקליטות. |
|
||||
|
||||
ואולי עדיף דווקא לאסור על כל קבלת תרומה, ולתת למפלגות להסתדר אך ורק בכספי מימון המפלגות, שהם בין הגבוהים בעולם, אם זכרוני אינו מטעה אותי? |
|
||||
|
||||
החמרת האיסורים עוד יותר לא תפתור את הבעיה, לדעתי, שכן די ברור שמי שהקים חברות קש (כמו החברה של עמרי שרון) למטרה היחידה של העברת סכומי כסף למפלגה או למועמד ספציפי ידע טוב מאד שהוא עושה דבר בלתי חוקי ובכל זאת עשה זאת. כרגע המטרה לדעתי היא למצוא דרך כלשהי להקל על המשטרה, הפרקליטות ומשרד המבקר, ולא להוסיף להם עוד עבודה בדמות רשימה ארוכה של חשודים שעד אתמול עוד פעלו במסגרת החוק. בכל מקרה, טען אתמול אחד הפרשנים (לא זוכר מי) שהעובדה שהחוק בנושא התרומות מלא בפרצות וב''לקונות'' איננה מקרית, ושהפוליטיקאים ניסחו אותו בכוונה כך שיוכלו לעקפו בעתיד בדרכים שונות. משמעות הדבר היא שיש פה מקרה קלאסי בו החתול זוכה לנסח לבדו את ''חוק שמירת השמנת''. אני משער שמסיבה זו לא צפוי להגיע פתרון לבעיה הזו מכיוונה של הרשות המחוקקת לפחות כל עוד האינטרסים שלה הפוכים מאלה של הציבור. |
|
||||
|
||||
בדיוק בגלל הסיבות שציינת אני מציע לנסח חוק שיאסור תרומות באופן מוחלט. לא כמעט ולא בערך. כך כל מי שיקבל תרומה לא יוכל להתחבא מאחורי לקונה, אלא יידע שזוהי עבירה פלילית. |
|
||||
|
||||
בוודאי שהוא יוכל להתחבא מאחורי לקונה. הוא יטען שאותה העברת כספים שבה מדובר לא היתה תרומה אלא היא היתה הלוואה, מענק, תשלום חוב ישן, מנחה לאל השמש או כל דבר אחר שלא מוזכר בחוק, ולכן כולם היו בטוחים שהכל כשר וחוקי. ככה בדיוק מתחבאים מאחורי לקונה, והמהדרין מסיימים בגלגול עיניים השמיימה ובהצהרה מיתממת ש"אילו רק היינו יודעים שגם לזה התכוון המחוקק, ודאי שלא היינו עושים זאת". זו הסיבה, דרך אגב, שחברת "אננקס" היא חברה מסחרית ולא עמותה כמו אצל ברק. כשמסתמכים על לקונות אי אפשר להשתמש באותו תירוץ פעמיים, אך לא קשה במיוחד להמציא כל פעם תירוץ חדש ומפתיע. אובייקטיבית נראה לי קשה מאד לנסח חוק שבאמת יסגור באופן הרמטי את שערי המפלגות מפני כניסת כספים בדרכים עקלקלות, וניגוד האינטרסים שתיארתי קודם הופך את המבצע הקשה הזה לבלתי מעשי. האם מישהו יודע אם גם מדינות אחרות נמצאות במצב דומה לשלנו, ומה נהוג בהן? |
|
||||
|
||||
אני חושב שלפוליטיקאים יש הגנה הרבה יותר טובה: "אני המחוקק, ולכן אני *יודע* שלא לכך התכוון המחוקק, כלומר אני, ולכן, כבוד השופט, אני מבקש ממך לעזוב אותי בשקט". (: רפובליקת בננות: או שהם עקומים, או שהם רקובים, או שהם נראים כמו קופים. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |