|
||||
|
||||
זה אכן מקרה מצער, אך הציטוט של דבריה של האשה אינם הוגנים בלי להביא ציטוט של מאות גברים (מצביעי זכויות הגבר במשפחה) אשר מצאו את עצמם מוכים על ידי המערכת בהכוונת גרושותיהם. המסקנה היא שהמדינה צריכה לאפשר לאנשים לחתום על החוזה המתאים להם ועל האנשים לבדוק היטב על מה הם חותמים. |
|
||||
|
||||
מעניין השימוש שלך במילה "מוכים" כמטאפורה (שאולי באה לעקר מתוכן, בהתאמה, את היותן של ה"מוכות" מוכות?) מעבר לזה רציתי לשאול: האומנם? "מתחילת שנות ה- 1990 החל בית המשפט בישראל להשתמש בתסמונת הניכור ההורי כביסוס להחלטות על הוצאת ילדים מחזקת האם והעברתם אל האב... ישראל היא אחת מן המדינות היחידות בעולם המערבי בה אימהות, שאינן עוסקות במקצועות חפשיים, יכולות ל"זכות" בתסמונת גארדנר ולאבד את החזקה על ילדיהם חינם אין כסף19 . לשירותי הרווחה בישראל מסורת מפוארת של הוצאת ילדים בני אוכלוסיות חלשות מהבית, מימי היעלמות ילדי תימן ועד ימי הפנימיות לילדי אתיופיה. עובדי מערכת הרווחה ממהרים להכניס קטינים, שאמהותיהן גרושות ומעוטות יכולת, אל הסד המשפטי של "קטין נזקק", כדי להמשיך ולתחזק את תשתית המוסדות לילדים במצבי חירום. מוסדות אלה הוקמו בארץ בשנות ה- 50, כאשר המדינה החליטה לשטר את אוכלוסיית המהגרים אליה באמצעות חדירה גסה של רשויותיה אל תוך המרקם העדין של חיי המשפחה. השימוש בתסמונת האפנתית של הניכור ההורי מאפשר המשך פעילותם של מוסדות אלה וזאת ע"י הכרזה על קטינים כ"נזקקים", ולכן במצבי סיכון הדורשים הרחקה מן האם, והעברה אל האב עם שהות במוסד כתחנת ביניים". |
|
||||
|
||||
כמה ילדים כאלו יש? 100? ודאי שלא! הרבה פחות. בארץ יש קרוב לעשרת אלפים מקרי גירושין בשנה. אני מעריך שמשהו כמו כמה מאות יש להן עיכוב עם הגט ומסורבות גט ממש יש בסדר גודל של עשרות וכנראה פחות. לעומת זאת, כמה מהגברים מוצאים את עצמם בנתק מהילדים? כמה מהגברים מוצאים את עצמם ככספומט לממן את הגרושה בטענה שהכסף נדרש לילדים? בכמה מהמקרים האלו האבות צריכים גם לקנות לילדים בגדים וצרכים אחרים כי האם לא עושה זאת? אדם שמוכנס לכלא בגלל שאשתו הגישה נגדו תלונת שווא מוכה על ידי המערכת. תלונות שווא הן סטנדרט בעצות של העורך דין ללקוחות שלהם. להציג צד אחד ולא את הצד השני זה לא הגון ולא מקדם פתרון. |
|
||||
|
||||
התשובה לרוב שאלותיך: אני לא יודעת (כמה יש כאלה). מסכימה מאוד עם המשפט האחרון שלך. |
|
||||
|
||||
מספר ילדים שמה? שהועברו ע"י הרשויות מן האם אל האב? קשה לדעת, וקשה לדעת אם הערכת ה-100 קרובה אל המציאות. בכל אופן, רק למתן רקע כללי: מקרים מדווחים של פדופיליה כולל פדופיליה במסגרת המשפחה, עפי"ר ע"י האב - יש בארץ למעלה מאלפיים בשנה והגרף עולה בשנים האחרונות. לפי הערכות, המספר הבלתי מדווח הוא גדול בעשרות אחוזים. אחוז מסויים מן הגירושין נובע ממקרים אלה. כך שכעקרון, החזרת ילדים אל אבותיהם היא מדיניות של שפיכת התינוק עם מי האמבטיה ויש להיזהר בה בקלה כבחמורה. |
|
||||
|
||||
אלפיים מקרים חדשים של פדופיליה כל שנה בישראל או בכל העולם? אתה מוכן להביא לינק לממצא המדהים הזה? סליחה, מקרים מדווחים של פדופיליה רק "כולל" את המקרים שבתוך המשפחה. כלומר אין מושג כמה מקרי פדופיליה בתוך המשפחה יש וכמובן שלא מדובר אפילו באחוז ממקרי הגירושין. |
|
||||
|
||||
כן, מדובר על מקרי פדופיליה מדווחים בישראל. לפני כמה ימים, כששלחתי את התגובה ההיא, מצאתי איזה לינק שהוזכר בו הקשר עם ממדי הגירושין. משום מה אינני מצליחה להגיע אליו עכשיו, ואינני נזכרת במילות החיפוש. |
|
||||
|
||||
אבל קדמן מעריך שמספר המיקרים קרוב יותר ל-25.000 . |
|
||||
|
||||
עוד לא הצלחתי לשים על זה את האצבע, אבל משהו בחישוב שלו נשמע לי לא סביר. זה בטוח שהמספר האמיתי הוא גדול בהרבה מהמספר המדווח, אבל עשרים וחמישה אלף? |
|
||||
|
||||
הוא טוען שרק עשירית מהמיקרים מדווח. |
|
||||
|
||||
יש גם אחים ואחיות, דודים ודודות ויש סתם זרים. מספר המקרים הרלוונטי לדיונינו, כלומר מקרים שבהם מדובר על האב הוא הרבה הרבה יותר קטן. הוא בוודאי אינו מספיק כדי להטיל כתם של חשד על כל גרוש. |
|
||||
|
||||
רגע רגע, לא הבנתי - מה בדיוק עושות האחיות והדודות בתגובה שלך? לדעתך מתוך ס"כ מקרי עבירות מין נגד קטינים בארץ, קיים סיכוי טוב שמספר העבריינים שהם אחיות או דודות - הוא שווה למספר האבות, האחים וה"סתם זרים"? |
|
||||
|
||||
הבה ואומר לך כמה דברים הנובעים לא מלינקים אלא מהמגע שלי עם המציאות, עם אנשים ועם אירועים שקרו בחיי המוכרים לי. אבין אותך אם תתנגד למה שאומר, ובכל זאת - דבריי באים מהעולם האמיתי: רוב הגברים לא משתגעים לטפל בילדים. כל זמן שהם נשואים, הם בהחלט מעדיפים שהאשה תחליף חיתולים, תקום בלילה, תכין דייסות, תאפה עוגות לחגיגות ותלך לאסיפות הורים משמימות. אחוז האבות הנוכחים באירועים שתיארתי אמנם עולה עם השנים, אך עדיין הוא קטן בהרבה מהנוכחות הנשית. מדובר באירועים כיתתיים הנערכים לא בשעות העבודה המקובלות, בבוקר, אלא אחה"צ ובערב - ובכל זאת הנוכחות הגברית היא נמוכה בממוצע. כמה גברים השייכים לשכבות המשכילות והנדרשים להפגין מודעות של "גבר חדש", ו/או "גבר המתחבר לצד הנשי שלו" - עושים את הנדרש בסביבה החברתית שלהם, אבל לפעמים, במבט מקרוב - ניכר גם אצלם חוסר סבלנות מסויים כלפי כל האופנות החדשות האלה. (אלון עמית, איזי, אג"ג וכו' - לא מדובר עליכם. אתם אפילו לא עשרה, אולי עשרה אבל בקושי. סך כל החברים הקרובים שלכם הוא - כמה? - שלוש מאות? - וכמה מהם מתאימים לתיאור ה"גבר החדש"?) רוב הגברים הגרושים, ברגע שהם מתגרשים - הם מרגישים הקלה רבה. הקלה כללית מכך שאינם נמצאים עוד עם האשה, מכך שהם יכולים להתנפל במרץ ובגלוי על שוק ההזדמנויות המיניות - וגם מכך שעול ההשתתפות הישירה בטיפול בילדים אינו רובץ עליהם עוד. מה שמעיב, כמובן, על ההקלה הכוללת הזאת, הוא הסידור הכספי. ולפתע פתאום קמים להם כמה גברים ודורשים שילדיהם יועברו מחזקת האשה לחזקתם. חלק מהם מלווים את דרישותיהם בקללות נמרצות כלפי האשה. ברור שאצל כמה מהם הדבר נובע מכוונות טובות ומדאגה לילד. כמה? קשה לדעת. להערכתי - פחות, אולי הרבה פחות, ממה שאתה חושב. חלק משמעותי מן הגברים הדורשים חזקה על הילדים דורשים את זה משום שהם מאמינים שכך הילד "ייצא יותר בזול". מובן שאינם אומרים את הדבר באופן מפורש. טפשים הם לא. וכמה מן הגברים האלה - זה יישמע לך נורא ואין לי שום לינקים - ובכל זאת - כמה מן הגברים האלה - רוצים את הילדים בחזקתם כדי להמשיך בניצול המיני שעשו בהם קודם לכן. אלו הם גם בדרך כלל הגברים המחרפים את גרושותיהם בחרפות הכי נוראות ובצורה הכי אינטנסיבית. מבחינתי זהו סימן היכר אישי ויעיל, גם אם לא "הוכח מדעית". חלק מן הנשים המגלות כי הבעל עושה בילדו מעשים מיניים, מעדיפות להתגרש - לא להתלונן במשטרה, לא להגיע למשפט ולא לתת לדבר פרסום משום חשש לכבוד המשפחה, לעתיד הילדים ולסיכויים שלהם למצוא בני זוג. הפתרון, מבחינתן, הוא להרחיק את עצמן ואת הילדים מן הגבר העבריין באמצעות גירושין. לאור כל הדברים האלה, אתה צודק כי אין "להטיל כתם של חשד על *כל* גרוש" - אבל יש מקום לחשד לגבי גבר שפתאום, תקופה מסויימת אחרי שהתגרש - הוא מתחיל להתעניין מאוד מאוד בגידול הילד שלו. |
|
||||
|
||||
תודה על זה שהבהרת שלא מדובר עלי. (איזי, ששלשום סחב את הילדון לחתונה של חבר לעבודה כי אמא עובדת בימי שישי) |
|
||||
|
||||
זו אחת התגובות הגועליות ביותר שפורסמו כאן אי-פעם. רק לחשוב שעלית על תופעה חברתית שחלה על כל הגברים בארץ (חוץ משניים שלושה שאנחנו מכירים והם דווקא בסדר, ואולי גם החברים שלהם, שלא יעלבו). ברור שאם גבר ''מסכים'' להחליף חיתול, אז סימן שהוא חולה מין. אני מקווה שעוד לא המציאו סוג של פמיניזם שעומד מאחורי דברים כאלה. |
|
||||
|
||||
דיברתי על חלק מן הגברים הדורשים חזקה על ילדיהם, המהווה חלק מן הגברים הגרושים. אם הבנת מזה שזוהי תופעה המקיפה את כל הגברים בארץ, ואם הבנת שיש לזה איזשהו קשר עם החלפת חיתולים כביטוי לסטיה מינית - זה על אחריותך בלבד. מעניין, אגב, שכל הגברים, בלי קשר לרמת ההשכלה שלהם - יודעים פתאום שכל הגברים האחרים הם מנייאקים - ברגע שהבת שלהם-עצמם מגיעה לגיל שש עשרה. והרי אי אפשר להאשים גם אותם בפמיניזם. |
|
||||
|
||||
משבר הגירושין הוא משבר נוראי. השיעור המבהיל של גירושין, כמו גם השיעור המבהיל של אנשים אשר מפחדים להתחתן, מעיד על בעייה מאוד עמוקה בחברה שלנו. אבל לא זה הנושא. בגירושין רבים מדי, יש שני צדדים אכולי שנאה ו/או רודפים אחרי הישגים ומוכנים לפעול בדרכי עורמה ושוד שהם לא היו חולמים לעשות כאזרחים מהוגנים. במסגרת זאת, המדינה קבעה כללים אשר לא רק שהם לא עוזרים לפתרון מהיר ויעיל, הם תורמים להרס כל מה שניתן. הבעיות כוללות: 1) היכולת לעכב את הגט - כלי שנמצא בעיקר בידי הגבר 2) היכולת להגיש תלונות שווא במשטרה - כלי שנמצא בעיקר בידי האשה 3) היכולת להרחיק את ההורה מהילדים בתואנות שווא של מסוכנות - כלי שנמצא בעיקר בידי האשה. זה ההסבר העיקרי לכך שגברים רוצים חזקה על הילדים. הם צריכים לבחור בין חזקה לבין נתק. 4) היכולת לקבל מזונות מופרזים אשר הופכים את האב לעבד. - כלי הנמצא בידי האשה 5) היכולת להרים את הרכוש המשותף ולברוח - כלי הנמצא בידי שני הצדדים. יש הצדקה לכל מה שהמדינה עושה. על כל אחד מהדברים ניתן לכתוב מאמרים שלמים כמה הוא חשוב. אבל התוצאה המרכזית היא שמי שרוצה להתעלל בבן זוגו יכול לעשות זאת במגוון כלים שהמדינה נותנת לו. צריך למצוא לזה פתרונות. ההתמקדות בגט היא התמקדות שווא. הגט איננה הבעיה אלא סעיף קטן במכלול. מי שמסרב לדיון במכלול העניינים ולמציאת פתרונות לא מחפש פתרון אלא מלחמה. הלוחמות האמיצות לא מבינות שהצד השני נלחץ אל הקיר ומחפש פתרונות נואשים. |
|
||||
|
||||
רק תיקון לסעיף 3 - גברים רבים עושים שימוש באותו נשק - במטרה לקבל משמורת משותפת, ולא בטענה למסוכנות של האם אלא לחוסר כשירות שלה. |
|
||||
|
||||
לא הבנתי. רוב הגברים לא אומרים אל תתנו לה לראות את הילדים כלל אלא תחת פיקוח צמוד. הם אומרים תנו לה פחות. לעומת זאת, עניין שגרתי אצל נשים הוא לטעון שהבעל מסוכן לילדים ולא יכול לראות אותם כלל. |
|
||||
|
||||
הבעיה היא שזה עניין שגרתי למדי אצל גברים להיות באמת מסוכנים לילדים. |
|
||||
|
||||
ולבעיה הזאת אין לי פתרון. |
|
||||
|
||||
... כי ברירת המחדל היא ''ילד הולך עם אמא''. לכן עבור הגבר, יותר ריאלי לדרוש משמורת משותפת מאשר העברת חזקה. |
|
||||
|
||||
ולכן הכלי של ניתוק הילד מאביו נתון לרוב בידי האם ולא בידי האב. מש''ל |
|
||||
|
||||
לא נכון. ממגורים של הילד עם האם, לא נובע ניתוק (מוחלט) של הילד מאביו. |
|
||||
|
||||
אמרתי שהיא לרוב מנתקת? ודאי שלא. אמרתי שהכלי והשימוש בו (באותו אחוז של המקרים בהם משתמשים בו) הוא לרוב בידי האשה. |
|
||||
|
||||
בודאי; הרי הילדים הם לרוב בידי האישה. מה רצית, שהבעל יאסור על האישה לראות את הילדים שנמצאים אצלה? |
|
||||
|
||||
הרי הרוב המחלט של הגברים אינם לוקחים את הילדים! |
|
||||
|
||||
כמה שניסית להיות ''אובייקטיבי''-לא הצלחת. בסוף זה ברח לך. |
|
||||
|
||||
"הלוחמות האמיצות לא מבינות שהצד השני נלחץ אל הקיר ומחפש פתרונות נואשים." - מוזר, אדם הקורא מאמר המביא תמונת מצב מסויימת ומבין ממנה את ההיפך, הוא כמו אדם המסתכל על הירח בחצות הליל ואומר: הן לא מבינות שעכשיו צהרי יום. |
|
||||
|
||||
לא עשרה? אלון עמית, כוחו כוח ענקים והוא יצוק פלדת אלחלד ועיניו רושפות ברקים שווה לפחות כמו שבעה, עבור איזי אני נותן עוד איזה שניים שלושה, תוסיף את החצי שלי וכבר קיבלת עשרה! בקלות! |
|
||||
|
||||
לפני שנים, בבסיס חימוש או משהו, שמעתי הרצאה שאני לא זוכר ממנה כלום חוץ ממושג אחד שהמרצה השתמש בו בקביעות: "פלדת אֶל-חַאלֶד". ככה הוא חשב שקוראים לזה. סתם, נזכרתי, והחלטתי לנסות להטות את הדיון. |
|
||||
|
||||
נו, לפלדה הזו התכוונתי. אני יכול לברר לגביה אצל מכר משותף שלנו ששירת בתור מסגר תותחים. |
|
||||
|
||||
בזמני הקנה של העוזי היה עשוי מפלדת חלד נהדרת. מהר מאד היתה הופכת לג'ינג'ית. |
|
||||
|
||||
'מ' אומרת כי אינה חפצה בשום קשר עם התאומים הקטנים, כי אין לה כלפיהם רגשות אימהיים וכי משעה שנפרדו בנות הזוג, אין היא חפצה בקשר עם התאומים...' ------ |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |