בתשובה לidan, 13/02/06 14:56
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם האשמים נמצאים למעלה, מדוע אתה בא בטענות לשוטרים בשטח? הרי גם במהומות 2000 במגזר הערבי היתה הוראה מלמעלה לנהוג בקשיחות והשוטרים ביצעו אותה. בקיצור, אתה לא כופר בחובתם של השוטרים לבצע הוראות, אלא טוען שמי שנתן את ההוראה פעל משיקולים פסולים. לך תפגין מול ביתו או מול לשכתו ועזוב את המשטרה בשקט. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני אכן מאשים את אולמרט. כבר כתבתי כמה פעמים שהפוגרום היה מוכוון מלמעלה. ב. מבלי לפגום כהוא זה באשמת הדרג המדיני, התירוץ של "רק מילאתי פקודות" מזמן לא תופס. ג. במהומות אוקטובר הטענה העיקרית כלפי הדרג המדיני לא היתה שהוא הורה לנהוג בקשיחות, אלא שהוא לא חזה את ההתפרעויות, לא סיפק לשוטרים אמצעי מיגון ופיזור מהומות מצד אחד, וגם לא תיגבר כוחות מצד שני, כך שמעט מאוד שוטרים נאלצו לעמוד מול המון זועם ולהגן על חייהם באמצעי היחיד שהיה להם - אש חיה. כך למשל כתבה ועדת בן אור על ברק: "בהיותו ראש ממשלת ישראל, לא היה ער במידה הנדרשת לתהליכים המתרחשים בחברה הערבית בישראל, אשר יצרו בתקופת כהונתו חשש ממשי לפריצת מהומות בקנה מידה נרחב. מחדל זה התבטא בין היתר בכך שלא שעה לפניות והמלצות לקיים דיון כלל מערכתי בנושא, ובפועל לא קיים דיון כזה. כתוצאה מכך, גם לא נתן דעתו בצורה מספקת לצורך בהערכות הולמת של משטרת ישראל להתפרצות מהומות כאמור. בכך נמנע מלתת את דעתו במידה הנדרשת לנושא שהוא בעל חשיבות אסטרטגית למדינת ישראל, ולשלום אזרחיה" ועל בן עמי "בהיותו השר לביטחון פנים, בתקופה שלפני אירועי אוקטובר 2000, לא פעל במידה מספקת על מנת להבטיח שהמשטרה תהיה מוכנה למהומות בקנה מידה נרחב במגזר הערבי, אף שהיה ער לתהליכים שהתפתחו באותה תקופה במגזר הערבי, ואשר הגבירו את הסיכון לפריצתן של מהומות כאלה. במסגרת זו, לא גילה מעורבות מספקת בהכנות שביצעה המשטרה לאירועים מסוג זה, לא נקט ביזמה מספקת על מנת לקבל מידע על ההכנות שביצעה המשטרה לאירועים מסוג זה, ולא גילה עירנות מספקת לצורך בהכשרה מתאימה של כוחות המשטרה להתמודדות עם אירועים מסוג זה." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עושה אנלוגיה בין אירועי עמונה למהומות אוקטובר לגבי חובת הציות של השוטרים בשטח לפקודות, ואתה מעוניין להשוות בין שני האירועים מבחינת תפקוד (או תפקיד) הדרג המדיני. אם כן, יש לנו שני קווי דיון מקבילים ואני אתייחס לשניהם. א. כשמאלני (יותר ממך), אין לי ספק שצלפים שקיבלו פקודה לירות על מתפרעים באירועי אוקטובר היו צריכים (מוסרית) לסרב פקודה, מפני שמדובר באזרחי המדינה והמשטרה היתה יכולה לסגת מזירת האירוע במקום להתעקש על עימות עם המפגינים. באופן יותר מפורט, אני חושב שצריך להפריד בין שתי בעיות: 1. אלימות המשטרה, שפעם היתה מופנית כנגד ערבים ועובדים זרים בלבד, ולפתע הסתבר שהיא חרב פיפיות (כפי שטען כבר פרופ' ליבוביץ' בזמנו, כשהתריע על התדרדרות הנורמות המוסריות בעקבות שליטה מתמשכת על אוכלוסייה זרה). 2. החובה לסרב פקודה במצבים מסוימים, שהיא בעייתית בחברה מפוצלת כמו החברה הישראלית, שבה הכוח נתפס יותר ויותר (לצערי) ככלי ליישוב סכסוכים (בין היהודים לבין הערבים, בין הממשלה למתנחלים). למדינה יש מנגנונים להפעלת כוח (כוחות הביטחון) שכל צד רוצה לגייס לצרכיו. הימין המדיני: כנגד הערבים, כולל ערביי ישראל שהם אזרחים. השמאל המדיני: כנגד המתנחלים המשיחיים שאינם מקבלים על עצמם את שלטון הרוב. הבעיה היא שלא מדובר בקבוצות שוליים, שאיתן המשטרה ערוכה להתמודד (ראה, למשל, פרשת עוזי משולם וחסידיו), אלא, לגבי המתנחלים המשיחיים, בקבוצה גדולה של אנשים שמפרשת את חוקי התורה כציווי קטגורי שאין אחריו הרהור, כלומר: יישוב הארץ מייד ובכל האמצעים, ללא שום נכונות להתפשר או להמתין, מתוך שילוב (משונה, לטעמי), של התעלות דתית ותחושת דחיפות (מדוע דחוף כל כך להביא את הגאולה?). לגבי הג'יהאדיסטים המוסלמים מדובר על אותה תחושת דחיפות בדיוק, אך בכיוון ההפוך. במצב כזה, תמיד יהיה מי שיטען שכוחות הבטחון מועלים בתפקידם ושחובתם, לכאורה, לסרב לפקודות שניתנות להם מפני שחרבם מופנית כלפי פנים (מול אזרחים) במקום כלפי חוץ (מול צבאות זרים), או מול מטרות שיש לגביהן קונסנזוס (הפשע המאורגן, למשל). מגמת ההקצנה הדתית (אצל יהודים, ערבים ונוצרים) שאין לי מושג מדוע היא מתרחשת דווקא עכשיו, בוודאי אינה מקלה על המצב הזה. מבחינתי כחילוני, אין הבדל גדול כל כך בין "אל אקצא בסכנה" לבין "ארץ ישראל בסכנה" - בשני המקרים מי שפונה כך אל הציבור שלו מעמיד את האובייקטים הדוממים (בניין, חול), מעל חיי אדם. אני לא רוצה לחזור אחורה, למסעי הצלב ומלחמות הדת של העבר. אני רוצה להמשיך ללכת בנתיב ההומניזם שהתווה הרנסנס, ובדרכם של העקרונות הפוליטיים של המהפכה הצרפתית והחוקה האמריקאית, שניתקו את הדת מהמדינה. אם לא ישתנה המצב הזה, תמצא את עצמה הדמוקרטיה הישראלית במלחמה עם הדת (בקרב המתנחלים וערביי ישראל כאחד), מפני שזה הגורם המרכזי שאינו מכיר בשלטון החוק ושומע למקורות סמכות אחרים. מה שחסר היום יותר מכל בציבוריות הישראלית, הוא הידברות בין דתית בין רבני המתנחלים לשייחים של התנועה האיסלאמית, כפי שמציע הרב פרומן. אם זה לא יקרה, הרוב החילוני בארץ לא יסכים, להערכתי, שארצו תהפוך לזירת קרבות בין שתי דתות. הוא לא ייתן שיחריבו לו את הדמוקרטיה. ההתנהגות האלימה של המשטרה היא תמונת ראי של היעדר הקונסנזוס בציבור הישראלי. כשיש קונסנזוס, רוב הציבור מקבל את מרות השלטון ומציית מרצונו להוראות החוק, והמשטרה משתמשת בכוח נגד בודדים שאינם מקיימים את החוק. בהיעדר קונסנזוס, המשטרה נאלצת להתמודד עם קבוצות גדולות ומאורגנות של סרבני חוק, מה שמחייב אותה להכנס למדרון החלקלק של האלימות. זה מה שקורה, למשל, בשכונות השחורים העניות בארה"ב. בקיצור, מי שרוצה משטרה פחות אלימה צריך לפעול לחיזוק הקונסנזוס. ב. לגבי תפקידו של הדרג המדיני בשני האירועים, אין לי עניין להתנצח איתך. מבחינת השוטרים בשטח, אני לא חושב שאכפת להם אם מי שנתן את ההוראה להיות אלימים הוא מפקד המרחב או ראש הממשלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. הבדל משמעותי אחד הוא שבעמונה העימות היה מוגבל לישוב בודד, ונסיגה של השוטרים מהישוב (יישוב? בקושי חצי גבעה), או אפילו הפסקת פעולות ההריסה היתה מסיימת אותו מיידית (כפי שאף קרה באותו בוקר בעקבות צו המניעה). באירועי אוקטובר המשטרה מראש נערכה מחוץ ליישובים הערביים, אך ההתפרעויות גלשו מעבר ליישובים אל הצירים הראשיים, כך שנסיגה של המשטרה לא היתה מסיימת אותן אלא להיפך - נותנת למתפרעים אפשרות לפגוע (פיזית) באזרחים. ב. מאם אולמרט היה רוצה לחזק את הקונצזוס, הוא היה נענה להצעת הפשרה של מועצת יש"ע. הוא חיפש עימות. ג. ברור שלא אולמרט עמד ותדרך את היס"מניקים לפני הפעולה. יש כאן עניין של הירארכיה פיקודית - אולמרט "משוחח" עם עזרא, ש"מנחה" את קראדי וכו'. בכל מקרה, "רוח המפקד" שורה על הפוגרום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. אם מועצת יש''ע הייתה רוצה לחזק את הקונצנזוס, היא הייתה ממלאת בעצמה אחר פסיקת בג''צ. היא חיפשה עימות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שמחפש עימות לא מציע הצעות פשרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שלא מחפש עימות לא מציע הצעות פשרה שריח מטרתן האמתית - דחיית רצונו של הצד השני עד אחרית הימים - נודף למרחוק. לו הפלסטינים היו מציעים פשרה שבה הם מקבלים את כל השטח שבין הים לירדן, ונותנים לנו לנהל חיים עצמאיים בגוש דן ובחלקים מסוימים מהשפלה, האם היית רואה בזה ניסיון למנוע עימות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להזכירך, היה הסכם שנועד "למנוע אלימות", קראו לו "אוסלו" ובפועל הערבים השתמשו בו כבסוס טרויאני (http://www.yesha.org.il/article-670972.html&pr=c...), וסופו שהוא רק הגביר את האלימות. לו היה לי אמון בערביי א"י, הייתי מוכן להגיע איתם לפשרה כזו או אחרת, אך לצערי הם הוכיחו, חזור והוכח, שאין לתת בהם אמון כלל וכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והאם המתנחלים הוכיחו במשהו שיש לתת בהם אמון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה מחבלים מתאבדים יצאו מישובי היהודים ביו"ש? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. הם לא היו מחבלים מתאבדים. ב.במקרה של זאדה, אתה מתכוון להתנחלות המשיחית קיצונית ראשון לציון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו מדברים על ארץ המוצא של המחבלים או על מקום המגורים? עכש"י זאדה עזב את בית הוריו ברשל"צ וגר לא מעט זמן בהתנחלות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מדברים על ארץ מוצא, אז אתה בודאי מתכוון להתנחלות הידועה ברוקלין, שנמצאת בגדה המערבית של האוקיינוס האטלנטי. ולגבי זאדה, "שכונת נווה אליהו, שם עברו על עדן נתן זאדה 19 שנות חייו" 1 נמצאת בראשל"צ. ---- |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''הוריו הבחינו שהוא הולך בדרך מסוכנת, ועשו הכל כדי לחלצו מההתנחלות תפוח.'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מבין מה הם לא היו, לשיטתך.. מחבלים? או מתאבדים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחבלים מתאבדים. ואם זה לא ברור לך, suicide bombers. שניהם היו רוצחים המוניים, מונעים משנאה וכנראה לא שפויים, שפעלו על דעת עצמם תוך ניצול נשק שניתן להם למטרות אחרות. הם לא היו תוצר של מערכת משומנת המגייסת נערים במסגדים, שוטפת את מוחם, מציידת אותם בחגורות נפץ ושולחת אותם להתפוצץ באוטובוס מלא אזרחים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מתאבדים, אבל מחבלים http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%9E%D7%97%D7%A... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זה המדד שלך למתן אמון, נראה לי שמבחינתך יש לזכות את עמרי שרון, צחי הנגבי, בן עזרי וכיו''ב מכל אשמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נחמד לקרוא תגובה קצרה שלא מתייחסת לרוב מה שנכתב. אני חוזר שוב: יש שני אספקטים שאליהם התייחסתי: א. לו הייתי שוטר באירועי עמונה, מה היה עלי לעשות ב. לו הייתי ראש הממשלה טרם אירועי עמונה, אלו הוראות היה עלי לתת א1. אלימות המשטרה קשורה, לדעתי, לחוסר הקונסנזוס בחברה הישראלית (ראה למעלה). ככל שיפחת הקונסנזוס, תגבר האלימות. הדת (יהדות משיחית ואיסלאם פונדמנטליסטי) היא המקור המרכזי הקורא תיגר על הקונסנזוס הדמוקרטי (ועל הכנסת, הממשלה ובתי המשפט). א2. שוטרים צריכים לציית לפקודות שהם מקבלים. אם אינך מסכים - אולי תתן דוגמה לפסקה שהיית מנסח עבור ה-"קוד האתי לשוטר", שבה יוסבר לשוטר מתי עליו לסרב פקודה. ב. לגבי שיקולי הממשלה באירועי עמונה ובאוקטובר 2000, הייתי מנסה להפריד בין שני אלמנטים: 1. היעדים - מה רצתה הממשלה להשיג 2. האמצעים - כיצד בחרה לעשות זאת אחרי אירועי אוקטובר 2000, ועדת אור התייחסה בעיקר לאמצעים שננקטו ופחות למטרה (השבת הסדר הציבורי על כנו), אבל דיברה גם רבות על חיזוק הקונסנזוס, דרך הפחתת תחושות הקיפוח של הערבים אזרחי ישראל. בהקשר של עמונה, לא הבנתי על מה בדיוק אתה חולק: על היעדים שהציבה לעצמה הממשלה, או על הדרך שנקטה בה להשגתם? במילים אחרות: האם היעדים עצמם לא היו לגיטימיים? והאם ניתן היה להשיג את אותם יעדים באופן מוצלח יותר על ידי מתן הוראות אחרות לכוחות בשטח? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לו אני ראש ממשלה, הייתי עושה הכל כדי להרגיע את הרוחות לפני העימות, כולל הגעה לפשרה במקרה הצורך. בפועל אולמרט עשה ההיפך, ודחה כל אפשרות לפשרה, מתוך מחשבה שעימות יגביר את תמיכת הציבור בו. בפועל אירועי עמונה הורידו את תמיכת הציבור בו, ולכן הוא כבר הכריז שלא יהיו פינויים של מאחזים בלתי מוכרים עד הבחירות א.2. פיצוח ראשי נערים (שאינם מסכנים את השוטר או אזרחים אחרים) הינו "פקודה בלתי חוקית בעליל שדגל שחור מתנוסס מעליה" כהגדרת בית המשפט, ולכן לפקודה זו חייבים לסרב. הקוד האתי של השוטרים לא צריך להיות שונה בהרבה, בנושאים אלו, מאשר של הצבא. ב. אם היעד שאותו רצתה להשיג הממשלה הוא פינוי מבני הקבע מהמקום, הרי שהצעת הפשרה של הבעלים (פינוי עצמאי של המבנים) היתה אמורה לספק את אולמרט - הוא משיג את היעד שלו מבלי להפעיל שוטר אחד, ומבלי לשפוך דם. במקרה הספציפי של עמונה הדרך היא היעד - אולמרט פשוט רצה לראות דם, כששאלת החוקיות של המבנים משנית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה הניסוח החלבי הזה, "פיצוח ראשי נערים"? אמור "ריסוק גולגלות ורצח המוני" ויצאת צודק בויכוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה, עם "ריסוק גולגלות ורצח המוני" אתה רוצה לצאת צודק בויכוח ?! ומה אם תקבל "ריטוש איברים, וטבח מאסיבי"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת תהיתי על היופמיזמים של איידן. חשבתי שעדיף לדייק יותר ולקרוא לילד בשמו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנסה לשווא להתדיין איתך, ולא מקבל כמעט שום התייחסות. הדיון איתך מזכיר לי את ביבי, שכאשר שואלים אותו על נושא א' הוא עונה: לו היית שואל אותי על ב', הייתי אומר לך ש... אם כל מה שמעניין אותך הוא הדיון על השאלה אם אולמרט רצה לראות דם או לא, פנה למחלקה הממשלתית בשב"כ ובקש מהם את ההקלטות. באייל הקורא אין קוראי מחשבות (או, לפחות, זו המחשבה האחרונה שהושתלה בראשי) וגם לא אנשים שנכחו בדיוני הפיקוד הבכיר לפני הפינוי ורוצים לחלוק את ידיעותיהם עם הציבור. חשבתי שאפשר יהיה לברר ביחד גם אספקטים נוספים של מה שקרה בעמונה. זה מעניין אותך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלת "לו הייתי ראש הממשלה טרם אירועי עמונה, אלו הוראות היה עלי לתת" (בהנחה שאתה אותו אלמוני, אני מציע לבחור ניק קבוע), ועניתי לך ישיר וברור. מה אתה רוצה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית כל, אני מסכים איתך לגבי העדר החמלה וחוסר התוחלת שבכניסה לעימות אלים. אני גם רוצה לדון באספקטים נוספים של אירועי עמונה, פרט לשאלה "מה עבר בראשו של אהוד אולמרט". למשל: - האם אירועי עמונה אירעו על רקע של השקפה פוליטית (ימין מול שמאל), או דתית (דתיים מול חילוניים)? - מה צריך לעשות כדי למנוע התנגשויות אלימות בין המשטרה לאזרחים בעתיד? האם אלימות המשטרה נובעת מפקודות נקודתיות או מסיבות רחבות יותר (אבדן הרתעה, שחיקה מוסרית, אימון לקוי)? - האם יש קווים אדומים במאבק אידיאולוגי? אם כן, מהם הקריטריונים לקביעתם? אם לא, מהן ההשלכות של מאבק ללא קווים אדומים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. ימין-שמאל (איזה אלמנט דתי נכנס כאן?!) ב. להעניש את האחראים, הן הדרג המדיני (אולמרט, עזרא) והן הדרג הביצועי (קראדי, בוקובזה אך גם "מפצחי הגולגלות" עצמם) ג. כן. הקריטריון העיקרי הוא סיכון חיים, אך במצבים ספציפיים יכולים להיות קריטריונים נוספים, מחמירים יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. האלמנט הדתי הוא משולש. אמפירי: רוב המפגינים בעמונה היו דתיים. אידיאולוגי: קדושת הארץ היא עקרון דתי, בניגוד לקדושת החיים שהיא עקרון הומניסטי וקדושת המדינה, שהיא עקרון פשיסטי. פוליטי: הדיבורים על "מדינת יהודה" ועל "התנתקות מהמדינה" נסמכים על התפיסה של חוקי ההלכה כעליונים על חוקי המדינה. בניגוד לדתיים (יהודים ומוסלמים כאחד), לציבור החילוני אין בדמיונו מערכת אלטרנטיבית של חוקים שמתיימרת להקיף את כל תחומי החיים. ב. נניח שתופעל שוב הנורמה החדשה-ישנה, שלפיה המשטרה אינה מפעילה כוח כלפי המתנחלים. האם זה לא יוביל להקצנה הדרגתית של אמצעי ההתנגדות שלהם, כפי שההתנגדות בעמונה היתה מיליטנטית יותר מאשר בגוש קטיף? האם זה לא ייצור אצל המפגינים תחושה שהחלטות הממשלה אינן חלות עליהם? ג. קודם כל, טוב שאנחנו מסכימים על הצורך בקווים אדומים, ואני שב ומזכיר שאני מסכים איתך גם לגבי הטעות שבהפעלת אלימות בעמונה. ייתכן שהפתרון הנכון (מבחינת השמאל) הוא לגייס זמנית עוד 5,000 שוטרים והתחיל לבצע באופן שוטף פינויים יחסית לא אלימים, דוגמת זה שבגוש קטיף. מצד שני, זה מחייב את המתנחלים שלא לייצר אווירה שתתיר את דמם של ראשי השלטון והמשטרה, מפני שאחרת תמיד יימצא המטורף שיתרגם אווירה למעשים. במילים אחרות, סביר להניח שאם מוסדות המדינה ירגישו מאוימים, הם יגיבו באלימות. עד כמה הקווים האדומים נאכפים בתקיפות בקרב המתנחלים - למשל ביחס לראש הממשלה? האם הוא יכול להסתובב בבטחה ללא שומרי ראש בתוך התנחלויות דוגמת תפוח וקריית ארבע? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אמפירית, למי יש סיכוי גדול יותר להיות בעמונה: לדתי שמאלני, או לחילוני ימני? אידיאולוגית, קדושת החיים היא אלמנט דתי דווקא (יכל המציל וגו') לחילונים יש מערכת חוקים שעליונים על חוקי המדינה, היא נקראת "מוסר". ההבדל היחיד בינה לבין מערכת החוקים הדתית היא היעדר היררכיה ממסדית, כלומר "מורה הלכה" חילוני (מה שנקרא בחוגים מסויימים "איש רוח") לא הגיע למעמדו מכח ממסד מסויים. ב. דווקא הפעלת הכח ע"י המשטרה עלולה לגרום להסלמה (ואיזה נדבן אלמוני כבר הציע לממן אלות למפגינים). ג. אני במקום ראה"מ הייתי יותר נזהר בביקור בישובים כמו הרצליה. בתפוח מקסימום ינקבו לו צמיגים. ואפרופו "להסתובב בבטחה" - http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/044/698.html |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה על ההשתהות. רק עכשיו אני מבין איזו תהום פעורה בין עולמות המושגים שלנו... א1. פעם היו בארץ ימין חילוני וימין דתי, שמאל חילוני ושמאל דתי (אני מתכוון לימין ושמאל במובן של היחס לשטחי יש"ע). היו חילוניים שתמכו בסיפוח השטחים, והיו ציונים דתיים שתמכו בהחזרת השטחים. לאורך השנים, המחנה של הימין החילוני הצטמצם, וכך גם קרה לשמאל הדתי. בעמונה היה קל לראות את הרוב המוחלט של חובשי הכיפות הסרוגות מבין המפגינים. אני תולה את הסיבה לכך בעובדה שקדושת הארץ הפכה לערך מרכזי בציונות הדתית, והפכה פחות חשובה לציונות החילונית - למשל בהשוואה למרכזיותה בחזונו של ז'בוטינסקי. באופן מעשי, הכוח האלקטורלי של הימין החילוני כמעט ונעלם (אולי למעט מצביעי ליברמן). לכן הציונות הדתית מזוהה בציבור, עכש"מ, עם הימין, והמאבק על השלטון היהודי בכל א"י הופך למאבק יותר דתי ופחות לאומי. א2. כמעט כל הערכים המוסריים התקיימו או מתקיימים גם בדת, מפני שהדת מלווה את האנושות מאז ומעולם. אבל קדושת החיים (במובן של העמדת שלמות העם מעל שלמות הארץ) היא עקרון שדוגלים בו היום החילונים (ואולי גם החרדים), אבל לא בהכרח הציונות הדתית. הדבקות הדתית ביישוב יו"ש נראית לי כמנותקת משיקולים פרגמטיים, ונוצר הרושם שהיא מונעת מציווי דתי קטגורי שאי אפשר לסגת ממנו, אפילו באופן זמני. אם קדושת הארץ נמצאת במקום הראשון בסולם הערכים, אזי קדושת החיים נדחקת למקום השני. במילים אחרות, גם לו היתה היום אופציה להסכם שלום עם הפלסטינים באופן שהחזרת רוב השטחים היתה מבטיחה אפס נפגעים יהודים בפעולות איבה, הימין הדתי לא היה מסכים להסדר כזה, בגלל קדושת הארץ. א3. יש הבדל עצום בין אנשי הרוח החילונים לרבנים הדתיים. לכל חילוני יש שאיפות לתקן או להתקין חוק כזה או אחר, אבל אין שיטה משפטית שלמה, קוהרנטית, שמישהו רוצה לכונן במקום המערכת הדמוקרטית. רק לדתיים (ביהדות ובאיסלאם) יש מערכת מושלמת של חוקים (ההלכה והשריעה) המכסים את כל תחומי החיים ושאותה אפשר, עקרונית, להחיל מהיום למחר על כל אזרחי המדינה. מבחינת המשטר הדמוקרטי, הקיום של אלטרנטיבה כל כך מגובשת יהפוך לאיום רציני אם קבוצה גדולה של אזרחים תתחיל לפעול בכיוון הזה. ב. אני מסכים איתך שהפעלת כוח מוגזם על ידי המשטרה עלולה לגרום להקצנה. אבל לא זה מה שכתבתי. השאלה התאומה היא אם הפעלת פחות מדי כוח על ידי המשטרה לא תגרום גם היא להקצנה - ראה מה שכתבתי למעלה. ג. הטענה כאילו המתנחלים אינם מאיימים על חייהם של שרי הממשלה היא לא מדויקת, וזו נקודה מרכזית כשרוצים להסכים על קווים אדומים למאבק. בזמן ההתנתקות אני זוכר שאחד מדוברי גוש קטיף אמר במפורש שהוא אינו ממליץ לרוה"מ ולשר הבטחון לבוא לדבר עם המתיישבים שם, מפני שאינו יכול לערוב לשלומם לנוכח הזעם של התיישבים. קציני משטרה מספרים על טלפונים ליליים המכילים איומים על חייהם ועל בני משפחתם, ולא נראה שנעשית פעולה כלשהי של מנהיגי המתנחלים כדי להפסיק את התופעה הזו. אם ראשי השלטון והמשטרה יחושו מאויימים, הם רק יקצינו את תגובותיהם כלפי המתנחלים - בדיוק מפני שהם לא יחושו שיש הסכמה על קווים אדומים. מה שקורה היום אולי מזכיר קצת את אירועי הסזון, אלא שאז הימין הפגין חוסן מוסרי הרבה יותר מרשים ונמנע לחלוטין מלפגוע - או מלאיים שיפגע - ביהודים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נקודתית לעניין ה-"קוד האתי לשוטר". נתת דוגמה ספציפית מאירוע ספציפי. האם תוכל לתת ניסוח כללי לקריטריון/ים לסירוב פקודה אצל שוטר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השלם את החסר: אולמרט הורה להרוס בתים בעמונה באלימות כדי לזכות בבחירות, ואך ורק מסיבה זו. שרון הורה על פינוי גוש קטיף כדי להמלט מכתב אישום פלילי, ללא שום סיבה נוספת. בגין הורה לצה"ל להכנס ללבנון כדי ___________________ וחתם על הסכם השלום עם מצרים כדי להסתיר את ___________________, ובשני המקרים טובת המדינה כלל לא נכנסה למערך שיקוליו. לוי אשכול הורה לצה"ל לתקוף את צבאות ערב, אך מטרתו האמיתית היתה ___________________ בן גוריון הורה לירות על אלטלנה כי רצה להרוויח מ___________________ והכריז על הקמת המדינה כדי להתחמק מ___________________ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגין הורה לצה"ל להכנס ללבנון כדי ____ליצור סדר חדש במזה"ת ולמחוק את טראומת יום כיפור____ וחתם על הסכם השלום עם מצרים כדי להסתיר את ___שליטתו בשטחים_____, | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דבריך מרמזים כי: התנגדת להתקפה על אלטלנה. התנגדת להתקפה היזומה של צה"ל במלחמת ששת הימים. התנגדת למלחמה לבנון. להסכם השלום עם מצרים. האם אני צודק? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לך כשרון מדהים באי הבנת הנקרא | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה? אתה הרי מסכים עם תפיסותיו של איידן. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |