|
||||
|
||||
יש מגוון נאה של עציצים על המרפסת, כולל רקפות, פרחים נוספים, שרך או שניים ואף שתיל-עץ גמדי (לא בונסאי, סתם אחד שהפסיק לצמוח). כל אלה הופכים את המרפסת שלי להכי יפה בבניין. לא שהתחרות קשה. לעומת זאת, עדיין אני כואבת את כאבם של צמחי התבלין שלא החזיקו מעמד. הכי רחוק שהגעתי זה להשריש בטטה. |
|
||||
|
||||
הא! מאז שעזבתי את העיר והצטרפתי לאליטה הקרקעית המושחתת, עציצים (שלא לדבר על מרפסת) לא עושים עלי כבר רושם. היום יש לי שטח אדמה נרחב עם דשא (שכבר הספיק להיקלט) וכמה נטעי עצים. הכי מצחיק שזה באותו מחיר של דירה בת 4 חדרים בעיר. |
|
||||
|
||||
כרגיל - הדילמה. אצל ההורים יש גינה מעוררת קנאה ("כן, מישהו אחר מטפל").1 ואת מה ששרד מאוסף הקקטוסים שלי מגיל 8("אבל הם די מוזנחים"). בדירה שלי, לעומת זאת, יש עציץ רקפות, כמה עלים שמשרישים את עצמם לדעת, וניסיון נואש להשריש בטטה וגלעין אבוקדו. הגלעין עצל, הבטטה משרישה אך עלים - אין ("עציץ אחד או שניים"). לא נורא, תכף תכף כבר לא יהיה כל כך קר, ואני אוסיף עוד אי אילו ירוקים לאדן החלון. 1תרומתי הצנועה הייתה ערסל. רגע, בעצם לא אני תרמתי את הערסל. אני רק מציקה כל אביב שיתלו אותו מחדש. נו, זה קרוב מספיק. |
|
||||
|
||||
הבטטה תצמיח עלים, וענפים באורך של שני מטר. חכי ותראי. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |