בתשובה לגלעד דנבום, 27/09/01 16:14
 |
|
 |
||
|
||||
 |
היית יכול להציע גם אנונימיות מוחלטת. כל תגובה תעמוד בפני עצמה. איש לא ידע אם הוא קורא תגובה שלך, שלי, של מיץ או מישהו אחר. מדוע בכל זאת אנו רוצים שם כלשהו? בשל תחושת הרציפות. אם אני מתנגד לעמדה שלך, למשל ביחס לעניין הצבעים, ואתה תבטא מייד עמדה אחרת, ארצה לדעת שאתה הוא אתה, ובהמשך לחדד ולהעמיק את הדיון. אין מנוס מיצירת ציפיה מוקדמת, למרות שאולי תקרא לה דעה קדומה. כאשר אני רואה תגובה של אלכס מאן, אני מצפה לראות משהו אחר מאשר תגובה של דניאל קלטי. הדבר חשוב במיוחד כשאני רוצה להבדיל בין כותב המאמר לבין קוראיו. אני מקווה שהכותב הכין את המאמר בצורה כלשהי. אולי תחקיר, אולי הוא כותב על משהו שמציק לו זמן ממושך. אני מאמין שכמעט בכל המקרים הכותב לא הכניס למאמר את כל מה שהיה ידוע לו, או שהוא רצה. המידע הנוסף ממנו הוא מידע סמכותי ומעובד יותר. מגיבים אחרים פועלים באופן יותר מיידי ואסוציאטיבי. את התגובה הנוכחית אני כותב באופן מיידי as is, ולו הייתי כותב אותה מראש במשך יומיים, עורך אותה, מראה אותה לידידים, שולח לעורך האתר, ואז מפרסם אותה, היא היתה נראית שונה. מובן שמחבר המאמר אינו עושה את כל זה כשהוא מצרף תגובה באתר, אך מידת העיבוד שהוא משקיע בנושא גדולה, יחסית, ואני רוצה להיות מודע לערך המוסף הזה בזמן הקריאה. כאשר אתה מעלעל בעיתון פיזי (לא וירטואלי), תרצה מדי פעם לקרוא דווקא כתבה של בעל טור אהוד עליך, ויהיה לך נוח לגשת לשם מייד. מבנה של עיתון שונה ממבנהו של אתר אינטרנט. מיקום הדברים אינו תמיד צפוי. בעיתון פיזי הייתי פונה ישר לטור של גלעד דנבום, שהוא בטור השמאלי בעמוד 3, וקורא את דעתו על ענייני היום. ב"אייל" היה לי נוח מאד לחפש דווקא את הריבועים הירוקים שבו כתובה דעתו. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |