 |
ראוי להצביע על חסרונות אפשריים בשיטת החינוך של בתי הספר הדמוקרטיים, אבל חשוב לזכור שהמערכת הנוכחית איננה בהכרח סובלת פחות בעיות או מבעיות פחותות. לא שהודעתך הזאת עושה כך, אבל בשביל הדיון, אשכח לרגע עובדה זאת.
אתה נותן את הדוגמה של נגינה על פסנתר - במערכת החינוך שלנו, היו לי שעה או שעתיים של שיעורי מוסיקה במשך כשש משמונה שנות היסודי. רגע השיא של כל אותן שעות רבות היה כשנתנו לנו לשחק עם משולש לשתי דקות בערך. לא למדתי תווים, לא זכיתי לשחק עם כלי נגינה. לא למדתי דבר. הוכרחתי לשבת במשך זמן רב בחוסר מעש ולא הורשתי להתעסק בדברים אחרים (למשל לקרוא ספר, בלי להפריע לאף אחד בכיתה), ואני לא מסוגל לזכור דבר אחד שלמדתי, מלבד אולי את מילותיהם של שניים-שלושה שירים, להם פיתחתי כנראה סלידה בעקבות הסיטואציה בה הם הושמעו לי (אני כבר לא זוכר).
אני לא יודע איך הייתי מגיב לשיעורי פסנתר בגיל ההוא. יכול להיות שהייתי לומד לאהוב את זה, יכול להיות שהכפיה הייתה ממאיסה את זה עליי. את החשק ללמוד לנגן על פסנתר פיתחתי בעצמי בגיל מאוחר יותר. אז כנראה מאוחר מדי להיות מוסיקאי מקצועי, ביג דיל (ואני לא חושב שיש לי שביב כשרון ממילא). אני דווקא שמח שלא הכריחו אותי את זה בגיל מוקדם יותר. לא שמח שהכריחו אותי לשבת בבטלה בכיתה במקום ללמוד לנגן, אבל זה סיפור נפרד.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש