בתשובה לברקת, 08/02/06 22:54
 |
|
 |
||
|
||||
 |
. שלום ברקת, זה לא בידוד חברתי בהקשר לחינוך בבית. לילדים והורים יחסים מורכבים ותלות הדדית אשר עושים לקשה יותר לגלות עצמאות אמיתית בקרב המשפחה. בסביבה של בית-ספר דמוקרטי למשל, הילד מתמודד עם אחריות אישית ישירה למעשיו, בלי המטען הרגשי של הדין וחשבון המבוסס על המשפחה שלפעמים יכול לשאת עימו. בנוסף לכך, ילדים מסוגלים יותר לפתח מיומנויות חברתיות חשובות מסוימות בבית-ספר דמוקרטי – היכולת להיות סובלני למגוון דעות, להתבטא נגד התנהגות בלתי ראויה, ולפתח ולבצע פרויקטים קבוצתיים, למשל. ברוב המשפחות של החינוך בבית, ההורה רואה את עצמו/ה כאחראי/ת בסופו של דבר לחינוכו של הילד, בזמן שבבית-ספר דמוקרטי האחריות נשענת במישרין על הילד. הורים הם מטרד עבור רוב בתי-ספר. הם מתלוננים, מבקרים, גוזלים זמן, וגרוע מכל, הם מתערבים בחינוך ילדיהם. בבתי-הספר הדמוקרטיים, הורים הם חלק בלתי נפרד מהתמונה מלכתחילה. הרגשת בתי-הספר הדמוקרטיים היא שעל מנת להצליח, נחוץ שיתוף הפעולה המלא ממשפחותיהם של התלמידים. בראש ובראשונה, חינוך הוא עקרונית באחריותם של ההורים. הם מביאים ילדים לעולם, וזו חובתם הקדושה לגדלם עד שמגיעים לעצמאות. בתי-ספר קיימים על מנת לסייע להורים במשימתם זו, לא על מנת להרחיקם מזה. לכן, ילדים הם באמת אנשים שלמים רק כאשר חיי המשפחה שלהם וגידולם נמצאים בהרמוניה עם ישותם הפנימית. סכסוכים בין דורות הם נפוצים אולם גם מחלת הסרטן ומחלות הלב הינן נפוצות; איש אינו רואה בדברים האלה משהו רצוי. איך שלא מסתכלים על הדברים, הורים שייכים ,כתף ליד כתף עם בית-הספר הדמוקרטי, כשותפים ועזר שכנגד. כך בתי-הספר הדמוקרטיים רואים את זה, וכך הם בנויים. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |