|
||||
|
||||
אני לא כל כך זוכר, אבל בעיקרון מדובר על זה שהן המיתוס והן הלוגוס הם כלים להעברת משמעויות בלתי-נראות. המיתוס מעביר משמעויות ע''י שימוש במקרים פרטיים ודימויים קונקרטיים, תוך שימוש באלמנטים צורניים כמו חזרה על מבנה, העמדת ניגודים וכולי. תפיסת הסיבתיות שלו היא ''גולמית'' במובן זה שמצב א' גורם ישירות למצב ב'. הלוגוס מעביר משמעויות באמצעות מושגים מופשטים וחוקים כלליים. צורה זאת מאפשרת תפיסת סיבתיות מורכבת יותר, שבה אפשר לנתח אילו אספקטים במצב א' גורמים למעבר למצב ב'. |
|
||||
|
||||
ומה אומרים האנשים שמתעסקים בשני המושגים האלה על תורת סיפרות מדעית? |
|
||||
|
||||
לא הבנתי את השאלה (ובכל מקרה אני לא ממש מתמצא בנושא). |
|
||||
|
||||
כלומר, הלוגוס הוא יכולת ההכללה ולכן מציין דרגה גבוהה יותר של הבנת העולם, לא? |
|
||||
|
||||
אם אתה שואל לדעתי האישית אני נוטה לומר "תלוי לאילו מטרות". למרות שאפילו לפי התיאור שלי למעלה נראה שהלוגוס "לוקח", נראה שלמיתוסים יש כוח כלפי בני-אדם שהלוגוס פשוט לא יכול לייצג. גם היום, כשמציגים לנו נרטיב במבנה מיתי - למשל, מסע לחיפוש אחר האמת, מיתוסים של גורל וייעוד וכדומה - ולא משנה אם הנרטיב הוא של סיפור בדוי, ביוגרפיה של מדען/אמן/מנהיג או הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על חיינו שלנו, הלוגוס מפנה את מקומו בענווה לטובת הנרטיב. בעיניי, אין מנוס מהכרה שלא הכל יכול להיות מיוצג באמצעות הלוגוס. הוא פשוט כלי חלש מדי. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |