 |
|
 |
||
|
||||
 |
להסכמים שתי פנים: 1. כיצד לשרת את הצדק? 2. מהן הבעיות המעשיות שעלינו לפתור? במקרה של הסכסוך בין ישראל לפלשתינאים, לדוגמא, בלי קשר לשאלה מי שפך יותר דם ואילו קברים קדושים יותר, מובן לכל שיש כאן בעיה שעלינו לפתור, גם אם הפלשתינאים דחו את החלטת החלוקה של האו"ם, לא דרשו מדינה כששטחי הגדה המערבית ורצועת עזה היו בידיים ערביות וכולי. כוונתי היא שחלוקת האשמה אינה רלוונטית, ויש למצוא פתרון מעשי. במקרה של הסכסוך עם אסד, המצב אינו כה ברור. אוכלוסיית הדרוזים ברמת הגולן היא קטנה, הם אינם פליטים, וטרור אינו שסתום אצלם לשיחרור לחצים חברתיים. כלומר: אין כאן בעיה דמוגרפית או בעיה בטחונית. נשאר הצדק. כאן אני מרגיש מהלך על קרקע מוצקה בהרבה. סוריה מעולם לא עשתה שימוש לא צבאי ברמת הגולן, וזו, כנראה, הסיבה שאוכלוסיית הדרוזים בגולן היא כה קטנה. סוריה מעולם לא הסתירה את כוונתה למחוק את ישראל מהמפה. כיבוש רמת הגולן על ידי ישראל הביא להקמת תשתית אזרחית נורמלית וחיים של שלום. ושמא תשאלו: ומה עם העתיד? אם נמשיך במירוץ החימוש, כלום לא עלול להגיע מצב שבו תהיה סוריה חזקה מישראל, ותבוא עימה חשבון? ומה עם לבנון והטרור המוכוון מסוריה נגד חיילינו? איננו עוסקים במשא ומתן עם מדינה נורמלית. מדינה שמאיימת בטרור אם לא יוסדר סכסוך טריטוריאלי אינה מדינה, אלא ארגון טרור. עדיף לנו שסוריה תתחזק כשאנו יושבים על קו התילים, ולא כשהם יושבים שם. כלכלתה תמשיך להיות דומה בהיקפה לזו של טיז-אל-נבי, ואם תתאושש בעוד מאתיים שנה, יש לקוות שהיא תהיה דמוקרטית. כידוע - עדיין לא פרצה בהיסטוריה העולמית מלחמה בין שתי מדינות דמוקרטיות. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |