בתשובה ליהונתן אורן, 06/02/06 0:59
 |
|
 |
||
|
||||
 |
באופן אישי אני לא מצליח להסתדר עם עקביות כזו. א. אני חש שלעיתים קרובות שיפוט ערכי (במסגרת נניח פרשנות נאראטיבית) של מהלכים פוליטיים-היסטוריים מוליך לתוצאות בלתי-מתקבלות על הדעת. אתן דוגמה: ביה"מ העליון פסק בעניין הגדר בין ישראל לשטחים בהסתמכו על עקרון המידתיות. שאלתי: האם עניין המידתיות אינו בתחום הסמכויות והאחריות של הרשות המבצעת? אם הרשות השופטת רוצה לקבוע מה מידתי ומה לא, מדוע אנו כאזרחים צריכים לממן את כל זכויות היתר והפריבילגיות של המיניסטרים? האם אין הרשות השופטת מזמינה לעצמה את תשובתו של אנדרו ג'קסון לשופט העליון ג'ון מרשל: "You made the ruling. You enforce it!"?. ב. מצד שני, ללא שום מידה של שיפוט ערכי-נאראטיבי, אפשר להכשיר כל שרץ. אם לא מפעילים מוסר ואתיקה, ניתוח סיבתי-מדעי אינו מצליח להסביר מדוע כל מיני שיטות ואידיאולוגיות מפלצתיות בסופו של דבר הסתיימו באסון לכל מי שאתרע מזלו להיות בקרבת מקום. יש איזשהו קשר שאני לא יודע להסבירו בין שמירה על סולם ערכים ואתיקה לבין מצבי שווי המשקל הטבעיים של ההיסטוריה. קשה להסביר מדוע הדמוקרטיות המערביות ניצחו בסופו של דבר את המשטרים הטוטליטריים, אבל עובדה שהם עשו זאת. ג. מכאן אני מובל למסקנה שלעיתים צריך להפעיל סוג מסויים של קריאה ובמקרים אחרים את הסוג השני. יתכן שנקודת העיורון שלי היא חוסר יכולתי להבין את הקשרים הפנימיים ביניהם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
עולה בי חשד עמום שמה שאתה מחפש באמת זאת איזו מטא-היסטוריה, איזה שפנגלר או טוינבי, שייתנו משמעות למקטעים היסטוריים, משמעות שנובעת ממהלך ההיסטוריה עצמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם לא כל היסטוריוגרפיה מנסה לעשות בדיוק את זה - "לתת משמעות למקטעים היסטוריים". האם לא כול ההיסטוריוגרפים הגדולים (החל מכותבי התנ"ך, דרך היסטוריוני העת העתיקה, הובס, לוק, מקיאבלי, הגל ומרקס) ניסו לתת משמעות למה שאחרים מתארים כהשתלשלות אקראית לחלוטין של אירועים חסרי פשר, מלאים שאון וזעם ומשמעות להם אין? את ההבדל בין "מקטעים היסטוריים" ל"מהלך ההיסטוריה עצמה" איני מבין. בכל אופן, לאחר מחשבה נוספת, אם הייתי נאלץ לבחור בין התפיסה הסיבתית לתפיסה הנארטיבית, כנראה שהייתי בוחר בגישה המדעית-סיבתית. את הנארטיב הייתי בוחן ומפרש באופן שיחשוף את קשרי הסיבה-תוצאה בין הנארטיב, שיפוטו הערכי והתוצאות הכוללות של הנאראטיב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כותבי התנ''ך, הגל ומרקס בוודאי עסקו במטא-היסטוריה. את התפיסה של שאר האישים שהזכרת לגבי ההיסטוריה אני לצערי לא מכיר. לפי הכתיבה שלך כאן בענייני היסטוריה חשבתי שזה הכיוון שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שאם אני תופס על מה אתה מדבר, אז הגישה המדעית-סיבתית יכולה אולי להתקיים במחקר היסטורי רק במחקרים מאד צרים וממוקדים. הייתי מאד מודה לך אם היית יכול לתת לי דוגמאות כאלה כי אינני יכול להעלות אותן בדעתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוגמאות לדרך כתיבת היסטוריה-נרטיב והיסק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למשל תגובה 365924 . אני חושב שהשמות היסק או סיבתי-מדעי הם קצת ליד הכוונה. ברור שההיסטוריה אינה ניתנת לתאור כשרשרת דטרמיניסטית של סיבות ותוצאות (משהו אאוקלידי שכזה), אלא יותר בצורה של קונסטלציה של נסיבות היוצרות מספר סיבות, אילוצים ואפשרויות ואלמנט הבחירה כמעט תמיד קיים. הדגש שלי הוא בשלב של תאור מהלך היסטורי הוא להבין אותו מתוך הנסיבות שלו, מתוך האפשרויות שהיו בפני הפרוטוגוניסט ההיסטורי ומתוך צורת המחשבה שלו. מה ששגוי בשלב זה הוא לעסוק בהערכות ערכיות ומוסריות שלעולם אינן יכולות להיות מכריעות במערכת השיקולים של המנהיג. השיקולים הללו הם תמיד ברקע ויושבים במושבים האחוריים של מערך השיקולים הפוליטי. לכן אני חושב שהשפעתם באה לידי ביטוי רק במערכים כוללניים, בנאראטיבים רחבים של ההיסטוריה, הכוללים את כל הארועים החשובים הרלאבנטים, את כלל ההיסטוריה של פרוטאגוניסט מסויים והתמונה הגדולה של בחירותיו והכרעותיו. דוגמה נוספת שכבר דשנו בה היא הירושימה ונגסקי. אפשר להציג ולהעריך את כל מערכת השיקולים בעד ונגד שהיו בפני טרומן ויועציו לפני ההכרעה, אבל שיפוט ערכי אפשר לעשות רק במסגרת התמונה הכוללת של מלה"ע ה-II. בסופו של דבר לא טרומן או רוזבלט הם שפתחו במלחמה נגד יפן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סוף סוף יש דוגמה שאפשר להתייחס אליה. האם הספרים העוסקים בסוגיה-רוברט אנק, אלפרוביץ ועוד -הם נרטיבים או מחקרים ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבתי לך כמו טמבל. התכוונתי לסוגיית הטלת פצות האטום על הירושימה ונגסקי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתאר ''הסבר רציונאלי'' שהוא הסבר במונחים אנושיים. הסבר סיבתי מתואר באמצעות חוקים - והנטייה היא לחוקים ברמת החברה - סוציולוגיים וכלכליים (ברודל אפילו מדבר על חוקים אקלימיים וגיאוגרפיים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב ש"ההסבר הסיבתי" שלך קרוב למה שתארתי כמערכת אוקלידית (אקסיומות והיסקים לוגיים, איני זוכר את השם המתמטי המדוייק). אני לא חושב שזה ישים להיסטוריוגרפיה. ה"הסבר הרציונלי" עצמו קרוב יותר להסבר נאראטיבי שכן הוא מתאר מצב, את הנסיבות ואת האופציות שעמדו בפני הפרוטאגוניסט (יש מילה בעברית?). ההבדל בינו למה שאתה מגדיר כהסבר נאראטיבי, הוא בנסיון להמנע משיפוט אתי ע"פ מערכת ערכים חיצונית כלשהי שהפרוטאגוניסט לא היה מחוייב לה, אלא רק מתוך מערכת השיקולים שלו. הנסיון לנסח חוקים היסטוריים תמיד מזכיר לי את חוקי ההיסטוריה-סוציולוגיה בספריו של אסימוב על "מוסד וקיסרות" או משהו כזה. אני יודע שנסיונות לניסוח אקסיומטיקה ולוגיקה של היסק דטרמיניסטי נעשים בתחומים קרובים (פילוסופיה, סוציולוגיה ובלשנות), אבל בהיסטוריוגרפיה אני נוטה יותר לגישה ה"נאראטיבית" של מקיאבלי, שכן נראה שבהיסטוריה הווריאציה וחוסר העקביות של פורטונה אלת המזל שולטות יותר מאשר דטרמיניזם לוגי. היות וחיינו הם סופיים, אי אפשר להתיחס רק לתהליכים ארוכי זמן ולבטל את כל המערבולות הזמניות בזרם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שאתה מערבב שתי שאלות: 1. מה ההיסטוריונים עושים - איך הם בונים הסבר היסטורי וכיצד ראוי לבנות הסבר כזה. 2. האם יש חוקים היסטוריים. היחס בין השאלות הללו הוא עניין מסובך (נושא לתורת ההכרה אולי). לא ברור לי שתשובה חיובית או שלילית לשאלה השנייה גוררת השפעה על השאלה הראשונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קאנט קרא לספרו על המוסר "ביקורת התבונה *המעשית*". | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |