|
||||
|
||||
אני לא מכיר שום סמכות דתית יהודית שכפרה ביהדותו של הורדוס. הורדוס ראה עצמו כפטרונם של כל היהודים, גם של יהודי התפוצות. בכך לא נבדל הורדוס מכלל הגרים האדומים שראו עצמם יהודים לכל דבר. כל הסכסוכים בין בני בית הורדוס לבין החשמונאים, הכוהנים, הצדוקים והפרושים אין לפרשם אלא כסכסוכים פנים-יהודיים. למקורותינו למשל לא היתה שום הסתייגות מהורדוס-אגריפס השני. היהודים של ימי בית שני לא היו העתק קדום של יושבי מאה-שערים. הם היו יותר דומים לישראלים של היום מאשר לקהילה יהודית הומוגנית כלשהי. אני לא בטוח שאני זוכר את כל הפרטים, אבל הרומאים ככלל לא מינו כהנים גדולים באופן ישיר, תמיד דרך השליט המקומי או בהשפעה עקיפה. |
|
||||
|
||||
נזכרתי בסיפור של האדומים-שהיו נועזים אף יותר משאר אחיהם למרד לעם ולדת .בכל מקרה ,ייתכן שמדובר בפרשנות מאוחרת-אני זוכר בפירוש שקראתי כמה התייחסויות דתיות,אמנם בנות זמננו ,לכך שהורדוס נחשב בזמנו למלך רשע ושופך דמים :"אכזר לכל במידה שווה" (שכחתי של מי הציטוט). ידועה העובדה כי הורדוס רצח את בניו בסופו של דבר ולא נתן לאיש לחסום את שאיפותיו המוגזמות עד מאוד.עכשיו נזכרתי שדיון לגבי הורדוס והיהדות נערך בהקשר של היחס הראוי מצדו של הציבור הדתי למוסדות המדינה,בהקשר הזה,אחד הדוברים טען כי למרות שהורדוס היה איום ונורא עדיין גם בעיני חז"ל הוא היה עדיף על שלטון זר.אלא שכמובן שטענה זו היא רפה כי הורדוס לא היה רע כ"כ לעם עצמו. |
|
||||
|
||||
אתה כנראה טועה במקצת. היו חוגים בארץ שביקשו מהרומאים שלטון רומי של נציבים. |
|
||||
|
||||
כמובן לא העיזו לבקש זאת כל עוד הוא חי. אבל כאשר מת, אאז''נ אכן נשלחה משלחת שמסרה לקיסר שהם מעדיפים מעמד של פרובינציה קיסרית ע''פ שלטון בניו של הורדוס. כאן היה ללא ספק אלמנט של גזענות. בניו הנותרים של הורדוס היו בניו מאישה אדומית (דוריס) שומרונית או יוונית (ע''פ שמה - קליאופטרה הירושלמית). צאצאי הורדוס המקובלים היו צאצאיה של מרים החשמונאית (האגריפסים). קשה לצאת מכל סבך השנאות מימי בית שני, אבל הרושם הכללי הוא שהיו מספיק טענות נגד הורדוס שלא היו על רקע דתי וגזעי. היו גם טענות שאפשר לתארן כתערובת מדינית-דתית-גזענית (הכשירות הגזעית של הכוהנים הגדולים שניסה הורדוס למנות, מנהגי חצר בית המקדש). אני לא חושב שהיה דגש רב על אדיקותו הדתית האישית של הורדוס. נראה שקודמיו החשמונאים לא היו הרבה יותר אדוקים ממנו. |
|
||||
|
||||
באחד הדיונים הקודמים התייחסתי לטענה בדבר תפיסת הלאומיות בימי הבית השני ואחריו. למרות תיאוריו של יוסף בן מתתיהו שאנחנו מבינים בעיניים של בני הזמנים המודרניים- הרגשות הלאומיים בתקופה ההיא היו שונים לחלוטין מהיום. מלבד היסוד הדתי שהיה בו גם אלמנט לאומי, היו נאמנויות לפולייס השונות שהיו בא"י.בהרבה מקומות היה כבוד רב לממשל הרומי -ראה סיפור בבתא. כשהשלטון היה פוגע בדת, היה הדבר יכול לגרום למהומות כאילו על רקע לאומי. גם בשלהי תקופת החשמונאים, הפרושים לא רצו ממשל יהודי אלא רומי. הסיפורים על תמיכת החכמים במרד בר כוכבא אינם אמינים מאד בעיני; נדמה לי שהחכמים ובראשם מוסד הנשיאות, התנגד למלחמה כנגד הרומאים לא בגלל שהיו שמאלנים או בוגדים, לא רק בגלל שראו את חוסר התוחלת של המרד, אלא כי לא היה חשוב להם שלטון מדיני עצמאי. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |