בתשובה להאלמון האיילי, 05/02/06 13:33
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. על "מאבק" בין "ישראלים" ל"יהודים" מדובר עוד מתקופתו של רבין. בן חורין הכריז על עצמו כעל נשיא מדינת יהודה עוד ב-89. לא מדובר על רעיונות כל כך חדשים. יש הבדל בין העבריינים שהקימו את עמונה, לבין העבריינים שבאו "להגן" עליה. הראשונים אולי באמת רצו בטובתה של המדינה. אני לא חושב שצריך להקל בעונשם של עבריינים אידיאולוגיים, בלי קשר לאידיאולוגיה אותה הם מנסים לקדם, או למידת הפטריוטיות שלהם. אני לא חושב שעמיר טוב או רע מכל רוצח אחר. מרקוס קלינברג היה קומניסט, וככזה חשב שטובתה של המדינה תהיה להפוך לקומניסטית, ושפעולותיו יזרזו את התהליך. ב-ה. כן, היה "הסכם" (לא חתום) שהמדינה הסכימה לתת לפולשים להנות מפרי פלישתם תוך חודש. עוד חודש או שהמדינה תוותר (מוסרית זה כמו שיתפסו את קופרמן-סגל ויגידו לו תן לנו רק לספור את הכסף ואז נחזיר לך אותו), או שהמדינה תפר את ההסכם (מה שיביא לפלישה חדשה, ומה עשינו בזה). הרי זאת הדרך שבה הוקמו ההתנחלויות, המתנחלים פולשים, הממשלה מפנה, הם פולשים שוב, מגיעים להסכם "זמני", מפירים את ההסכם, והממשלה מרימה ידיים ומכשירה את השרץ. ז. כן, ומה עושה אותה מפלגת מרכז? הרי אם פינוי עמונה היה מקובל רק על השמאל הקיצוני, "קדימה" היתה נהפכת לשמאל קיצוני ברגע שהיא ביצעה את הפינוי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. רק בזמן האחרון זה תפס אצל יותר אנשים. אינני יודע מה היה בראשם של מקימי עמונה, אבל סטטיסטית, לא סביר שהם לא הכירו במדינה, להערכתי. ב. אתה מדבר על מה שהיה בחברון? אם כן, אז די שכנעת אותי. ז. ודאי ש-40 מנדטים הם לא "שמאל קיצוני". אבל הם גם לא רוב. לפי איך שאני רואה את מפת הפוליטיקה הישראלית היום, יש, באופן גס, שלוש מחלקות: ימין, שמאל ומרכז. השמאל תומך במשא ומתן עם הפלסטינים, המרכז תומך בהפרדה תוך פינוי התנחלויות רבות, הימין מתנגד לשתי השיטות האחרות ומציג כמה דרכים אחרות. הימין והשמאל הקיצוניים מתנגדים לעצם קיום המדינה, כל אחד מסיבותיו הוא. קדימה בהחלט לא מתנגדת לעצם קיום המדינה, ועל כן היא לא שמאל קיצוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. יכול להיות. ז. לא לזה התכוונתי. התכוונתי להגיד שבישראל מפלגה שמנהלת מדיניות שלא מקובלת על רוב הציבור לא יכולה להגיע לשלטון (עם יוצא מהכלל, כשהמפלגה לא מצהירה על המדיניות שלה מראש, ע"ע הליכוד בראשות שרון, אבל זה ודאי לא מתקיים למדיניות פירוק המאחזים של אולמרט). לא משנה כמה מנדטים המפלגה מקבלת, כל עוד היא מקבלת פחות מ-60 (ואם היא מקבלת יותר מ-60, אין על מה לדבר) היא צריכה שותפות שיסכימו איתה על מדיניות משותפת. לכן, אם אולמרט רוצה להיות ראש ממשלה (ונראה לי שהוא רוצה), והפעולות של אולמרט נועדו לקדם את רצונו (וכנראה שהן נועדו), הרי מכאן שאפשר להסיק שאולמרט מאמין שרוב הציבור תומך בפירוק עמונה. אם זה נכון, אז אולמרט מקיים את רצון הציבור. אם זה לא נכון, אז אולמרט לא יהיה ראש ממשלה בעוד חודשיים. בכל מקרה, רצון העם ימולא. אני לא חושב שהחלוקה שלך נכונה, אבל נראה לי שנשמור את זה לדיון אחר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |