|
||||
|
||||
הנה כמה חבל שאנחנו לא פעילים בשום צורה. הבעיה של מדינת ישראל כגוף חברתי היא תופעת הרוב הדומם. אנו מגבילים את המחאות שלנו לשיחות סלון. מתווכחים, מחליפים דעות וכן הלאה. למה? מעורבות חברתית כלכלית פוליטית חייבת לצאת מהמסגרת הזו של סלון וחברים. כשאני מוצאת את עצמי מחפשת את התשובה ללמה אנחנו לא יוצאים לככרות או מוחאים בכל דרך שהיא כדי להוביל לשינוי, התשובה היחידה שאני מוצאת היא חיי היום יום שלנו. אנו עסוקים כל יום כל היום בפתירת בעיות ובכבוי שריפות הקשורות ישירות לחיינו הפרטיים. בסוף היום אנחנו סחוטים. במדינת ישראל בלתי אפשרי לנהל חיים רגילים. ומעגל הבעיות הפרטיות והיום יומיות שלנו אינו מאפשר לנו להסתכל לשניה סביבינו ולהגיד זה לא בסדר, את זה אני רוצה לשנות. בעצם להגיד אולי כן, לעשות - כלל וכלל לא. וחבל. |
|
||||
|
||||
וכיצד אנו שונים בכך מכל בורגנות[*] בעולם? -- [*] יש לנו סלון, ואין לנו זמן => אנחנו בורגנים. |
|
||||
|
||||
אולי הדימויים הציניים של אסף ציפור מדברים מגרוני, אבל נראה לי (*רק* נראה לי) שהבורגנות שלנו (ביחס לבורגנות באירופה/ארה"ב) אכן קצת שונה. יותר עסוקה, יותר מיוזעת/מלוכלכת, פחות מאורגנת פוליטית, פחות מרוויחה, פחות מרוצה ועם פער קצת יותר גדול בין האידאל הבורגני1 אליו היא חותרת לבין מציאות היום יום. _________ 1 השאיפה לייצר במזרח התיכון מציאות של מעמד בינוני "כמו ברומא, כמו בפריז, כמו באמריקה..." בניגוד למה שהמציאות המקומית יכולה להציע. |
|
||||
|
||||
המונח ''בורגנות'' קצת בעייתי ובגלל זה קשה להשוואה. |
|
||||
|
||||
אולי זה מפני שחלק גדול מהבורגנות הישראלית הוא דור ראשון ושני, או דילג דור-שניים (שהיו מהגרים, קיבוצניקים או יושבי מעברות), ואין לו מסורת ארוכת שנים של חיים בורגניים שלווים. בהתאם גם אין מסורת של ישיבה במקום אחד לאורך שנים, צבירת רכוש אטית (פמוט מאובק שסבא של סבא השאיר בעליית הגג, ומסתבר שהוא שווה עשרות אלפים, כמו בתוכניות הטלוויזיה הבריטיות), חסכונות ותיקים (מניה משפחתית אחת של קוקה קולה מ-1940, שהיום מממנת לימודים לנכד, כמו בארה"ב) וכדומה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |