|
||||
|
||||
בכל הדוגמאות שהבאת אין שום פגיעה במוחמד בפרט ובדת המוסלמית בכלל, אלא באישים פוליטיקאים. (הקריקטורה של האיראני והפצצה , למשל, באה להפחיד ולא להעליב, ואני חושב שהאיטולות באיראן לא היו נעלבות למראיה אלא דווקא מבליעות איזה חיוך שטני.) זה מקובל ואין צורך להביא שום דוגמאות. אני חושב (כאן אני חוזר על דברים שאמרתי לך מזמן) שפרסום בעתון פוגע יותר מאשר פרסום על קיר, משום שתפוצתו רבה יותר, ושאיני חושב שתמצא איזו אסמכתא משפטית או תקדים שיחשבו כמוך בעניין זה. לערכתי, לו פרסמה סוסקין את התמונה בעיתון (כהודעה בתשלום למשל) בית המשפט העליון הישראלי היא מחמיר עמה באותה מידה, אם כי ייתכן והיום, לאחר התקדים המערב אירופי הוא היה עושה איזה ''שינוי הלכה'' כפי שעשה בפרשת ג'ברין אקסלרוד, ולא מרשיע אותה. |
|
||||
|
||||
אגב, רק אתמול שמעתי שהעליון זיכה את עזמי בישארה מכל תמיכה מילולית בטרור. נדמה לי שעזמי כבר עבר אצל העליון מספר פעמים ובכל הפעמים זוכה. כבר מזמן תגובה 15866 סיפרתי על דברים ששמעתי ברדיו מפי עזמי בישארה שאי אפשר לפרשם אלא כהסתה לרצח ישירה. אני חושב שלו יהודי היה מסית כך לרצח ערבים בית המשפט העליון לא היה טומן ידיו בצלחת. בפרוש מדובר באיפה ואיפה. |
|
||||
|
||||
לצערי הרב, אני מסכים איתך בסוגיה הזאת (הצער הוא על המצב, לא על ההסכמה), אבל נדמה לי שהנימוק הוא שדבריו של בשארה נופלים במסגרת החסינות המהותית שלו כח''כ, חסינות אותה לא ניתן להסיר. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |