בתשובה לראובן, 01/02/06 10:22
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1. בדניה לא מדובר בקר' אחד, אלא ב-12, שכל אחד מהם צייר קר' אחת. והם פרילאנסים, כך שקשה מעט לפטרם.. 2. שלא כמוך, אני חושבת שזו לא שאלה בינארית אלא שאלה של עקרונות /פלוס/ של דרגות על רצף (חומרת הבעיה, רוחב התופעה, אופי התגובה (ראה 3) ועוצמתה, ועוד דברים, שכרגע אפסח עליהם שכן זו תגובה על רגל אחת. (השניה בתיקון). הדרגה - חשובה. אנחנו לא חיים על פסגת הימליה של עקרונות, אלא במישור המציאות. ולכן השוואות כמו זו שעשית הן קלושות בעיניי, וניסיתי בתגובתי הקודמת להדגים לך למה. 3. אופי התגובה קריטי. יש הבדל עקרוני בין כתיבה למערכת העיתון, או פניה לבית משפט, למשל, לבית אלימות והפחדה. זה ההבדל שבין עולם החוק והסדר לבין עולם הכל-דאלים-גבר. ולכן מוסלמי שייעלב ויפנה לבית משפט - זה בסדר גמור. ויהודי שישתולל יכה ויאיים - זה לא בסדר. יש בטח עוד דברים שאפשר לומר, אבל לא אעשה זאת עכשיו. [ואני מתפלאה עליך ראובן, שצריך בכלל לפרט לך את הדברים הכל כך בסיסיים האלה, אם תסלח לי. אבל אין דבר, קורה] |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אופי התגובה בהחלט מלמד משהו, אני מסכים, ואפשר להתברך בכך שיהודי ניו זילנד לא השתוללו ברחובות, אני גם לא אצדיק בשום אופן התנהגות אלימה, *אפילו* (צוחק , כן?) אם מדובר במוסלמים. אגב, עד כמה שהבנתי, באירופה לא היו מחאות אלימות כלל, רק בעזה שרפו את דגל דנמרק (זה נחשב אצלם מחאה שקטה, לא?), בסעודיה הרביצו לעובדי חברה דנית ובתימן איימו על אנשי הצלב האדום הדני. אבל דיר באלאק, הדנים פרסמו 12 קריקטורות של "איך מוחמד היה עשוי להראות". בואי נעזוב רגע את הביקורת הפוליטית והתרבותית ( המוצדקת, טוב?) שגלומה בקריקטורות הללו וניזכר לרגע שאחד ממצוות האיסלם זה האיסור להציג תמונה של הנביא. אני לא יודע כמה האיסור הזה חמור, אבל בהנחה שעורכי העיתון יודעים על האיסור הזה, מה בדיוק היתה מטרת התרגיל? קראתי שהקריקטורות פרסמו כתגובה למחאה של סופר ילדים על שהוא לא מצא מישהו שיסכים לאייר את ספרו ( שנכתב על מוחמד). כלומר, עורכי העיתון פירסמו ביודעין קריקטורות שעצם קיומם נחשב כחילול קודש. אגב, הציורים עצמם לא כל כך מחמיאים לנביא, לעיתים הוא מחזיק פיגיון, או חובש פצצה לראשו, באחד הוא סתם פלאח שמוליך חמור. לא צריך להיתמם במיוחד, העיתון קיווה לפרובוקציה ואכן זכה בה (אולי אפילו יותר משציפה). המחאה המוסלמית לא ידעה להבחין בין פרובוקציה של עיתון לבין כל הדנים באשר הם, והעיתון יצא "גבר" כאביר חופש הדיבור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וראוי להזכיר, שבניגוד לדנמרק, ישראל מקפידה בכבודו של מוחמד. פרובוקציה מכוונת על חשבונו של הנביא יתברך עלולה לעלות לך בשנתיים בכלא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע אם לדנים, כמו לנו, יש חוק נגד פגיעה ברגשות דת. אגב, נראה לי מעניין לנסות לתבוע את אתר "חופש" למשל על זה: http://www.hofesh.org.il/articles/god/kiss.html בשם אותו סעיף. מעניין אם מישהו פעם ירים את הכפפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה פגיעה בערכי הדת יש בקטע ההוא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה אותך אומר למוסלמים שלקיים את מצוות האסלם זה כמו לנשק ליחזקאל את התחת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הבדל בין לצייר ערבי עם פצצה על הראש ולהגיד שזה הנביא מוחמד, לבין לצייר ערבי עם פצצה על הראש ולהגיד שזה ברגותי ( נדמה לי שזאב פארקש המנוח נהג לצייר את עראפאת עם פצצות קטנות במקום עיניים). כמו כן, יש הבדל בין משל משעשע לבין (למשל) הדפסת השם המפורש בכותרת ראשית בעיתון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי, זה פשוט מאמר שזכרתי משם. אז אני מזמין את מי שמעוניין לחפור בארכיון המאמרים של חופש ולנסות לדלות משם משהו שיכול להצדיק תביעה על סעיף ''פגיעה ברגשות דת''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בטוח שיש שם גם כאלה, רק התפלתי לגבי הבחירה שלך. אגב, האם פגיעה בריגשות הדת באינטרנט נחשב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שבאינטרנט, באתר שבסיסו בישראל (הבעלים, מכניסי התכנים) כן. התחשק לי גם להתחכם לתהות על פגיעה ברגשות האינטרנט בדת, אבל החלטתי שיש כאן מספיק דיונים מטופשים לאחרונה ואני יכול לחסוך אחד. אז חסכתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא אני לא בטוחה מפרסמי החומר הזה ייצאו אשמים. חופש הביטוי הפוליטי הוא המוגן ביותר (לעומת חופש ביטוי מסחרי, למשל). אבל מלבד זאת, אנחנו מדברים על תכנים שמפורסמים באתר מסויים, ולא במרחב הציבורי. יתרה מזאת, מדובר באתר שמגדיר את תכניו מאד במפורש. מי שחושש מפני פגיעה ברגשותיו, מוזמן בזאת שלא ייכנס לאתר. (בדומה, נניח, להבדל בין חומר שיכול לפגוע שמופיע במחזה לעומת חומר שיכול לפגוע שמופיע במהדורת החדשות או בטלוויזיה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למוסלמים אסור לצייר את מוחמד אבל זה לא אומר שגם לנוצרים אסור לצייר אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חשבתי על כך, האם ציור של מוחמד שנעשה על ידי כופר נחשב כפגיעה האיסלם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בהכרח, אבל אפשר לדרוש עליו כופר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בראשית ו י''ד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לבוש חושפני זו פגיעה בערכי היהדות גם החילונים צריכים להתלבש צנוע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שיש הבדל בסיפור הזה, לא? אם בעיתון היו עושים רטוש של רבין במדי אס אס? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מה בדיוק היתה מטרת התרגיל?" מטרת התרגיל היתה- להלחם על חופש הביטוי. אותו חופש ביטוי שהערבים נושאים לשווא את שמו כשהם מציגים בטלויזיה ובעיתונות שלהם את הדת היהודית כדת שדורשת שחיטת ילדים נוכרים כדי לאפות בדמם מצות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגיד את זה למלקום אוונס. תראה, אין לי ספק שהעסק הוא כשר, רק שהוא קצת מסריח. אם עיתון יפרסם קריקטורה של אולמרט (או אריה אלדד) במדי אס אס, אני הראשון שאגן על זכות העיתון לפרסם ציורים בטעם רע. זה הרי סלע קיומינו. אבל לא אתפלא אם אנשים מסויימים יעלבו וידרשו התנצלות. מכות? מהומות? לא! אבאדאן לא! ואני לא מצדיק את זה, אני כן מצדיק את עצם המחאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בזמנו היתה קריקטורה בעיתון ניו-זילנדי, שזכתה בפרס, בה הוצג אריאל שרון כזולל תינוקות פלסטיניים לתיאבון. משום מה אני לא מוצא אותה עכשיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באינדיפנדט הבריטי: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תריסר הקריקטורות האלו לחלוטין חוסות תחת כנפי חופש הביטוי ואף תחת תחום הביקורת הלגיטימית; האסלם, מה לעשות, הוא אכן רצחני וברברי. העניין העקרוני כאן הוא לא "טעם רע" או "פגיעה ברגשות דתיים", אלא חוסר יכולת עקרונית ובסיסית של האסלם להתמודד עם כל ביקורת (לגיטימית או לא לגיטימית) המופנית כלפיו. וכבר היינו בסרט הזה: מתחילים עם דברי ביקורת בצורת סרט 1, נאומים, קריקטורות או מאמרים, ומסיימים עם צווחות וצרחות, מהומות, אלימות ואף מקרי רצח. תושביה המוסלמים של אירופה התרגלו להנות מזכויות האדם והאזרח המוענקות להם כלשאר תושביה של אירופה, אך עדיין לא למדו לכבד את זכויותיהם של אחרים. ומעבר לכך, הקריקטורות פורסמו בסוף ספטמבר, לפני ארבעה חודשים. למה רק עכשיו התחילה המהומה? כי ערב הסעודית לא מעוניית לקיים דיון על מה שקרה במכה לאחרונה - הכוונה לאנשים הרבים שנרמסו למוות - ולכן היא בוחרת להדחיק את הנושא ולשלהב יצרים דתיים. 1 זוכרים את תיאו ון-גוך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נעים לי להגיד, אבל אם מר אואנס היקר היה מפרסם קריקטורה בסגנונו, אבל הפוכה, קרי, אנטי-ערבית, הוא לא היה מפוטר. הוא היה מת. ואני אגיד לך בדיוק איך זה פעל: עיתון הוא גוף מסחרי. מבול של מכתבים למערכת של מנויים שמאיימים בביטול המנוי. עוד מבול כזה. ועוד מבול כזה. דרישה לקריקטוריסט - תמתן קצת, או תפסיק להיות חד צדדי. סירוב הקריקטוריסט. פיטורין. אני יכולה להעיד שאותי עצמי צנזרו בעיתונות, והעורך הראשי היה אומר לי "תראי, אני הייתי מפרסם את זה, אבל אני כבר יודע איזה פקס אני אקבל מגברת שוסטר ביום ראשון על הבוקר". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי. איפה בתאורייך אירע המוות של הקריקטוריסט? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |