בתשובה להיא, 31/01/06 11:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
איך ,איך הם מעיזים לשנוא את הילדים והנכדים של הרוצחים שלהם.אגב,משאלי דעת קהל בגרמניה מגלים חוסר עניין עמוק בשואה-ולא שלדעתי הגרמנים צריכים לגלות עניין בשואה ובטח ובטח שהניסיונות לכפות עליהם הכרה כזאת (האנדרטה בברלין-מכוערת מאוד ,אגב) היא רק ניסיון פאתטי שמעיד על חולשה ומעורר שנאה. הגרמנים טוענים שהשואה שייכת לעבר לא כהתחמקות מרגשות אשם אלא מהיעדר מוחלט של כאלו -אם העם היהודי היה טובח עשרות מיליוני אנשים (ובתוכם 6 מיליון גרמנים) בטענה כי אנו הגזע העליון(מה שאגב ובניגוד לתעמולה זולה-לעולם לא נעשה או נרצה לעשות) -אנחנו לא היינו מגיבים באותו האופן. הגרמנים הינם אותם גרמנים ,הים אותו הים -רק היהודים אינם אותם היהודים בכל דור. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני הייתי מגיב באותו האופן. אני לא הייתי חש אשמה בגין מעשיו של אחר, מלבד אולי אם היה זה אחד מילדיי או חניכיי (ההיפותטיים). אבל לו היו אלו הוריי? מה פתאום! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. טיפה יומרני עבורך לקבוע כיצד היינו מתנהגים אם המצב היה הפוך. אני יכול להעיד על עצמי שאני לא חש אשם, להבדיל אלפי ומליוני הבדלות, בנוגע לערבים שנפגעו במהלך מלחמת העצמאות. 2. האנדטרה בברלין רחוקה מלהיות האזכור היחיד של נושא השואה בגרמניה. אני ביקרתי בגרמניה לפני שנה ונדהמתי מכמות האתרים והמוזיאונים שעוסקים בנושא. 3. חוסר ההתעניינות בקרב הגרמנים הוא טבעי למדי, בדומה לשאר בני האדם בעולם שלרוב אינם מתעניינים בהיסטוריה כי אם בספורט, מכוניות או ערוץ E. גם אצלנו, 4. זה באמת טיפשי לשנוא את הנכדים של הרוצחים. 5. אני לא יודע אם המשפט האחרון נאמר בציניות, אבל דומני שישנו הבדל *קל* בין המשטר הנאצי וגרמניה של שנות השלושים לבין המשטר הגרמני ואוכלוסיית גרמניה כיום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''בימים ההם לא יאמרו עוד אבות אכלו בוסר ושני בנים תקהינה. כי אם איש בעוונו ימות, כל האדם האוכל בוסר תקהינה שיניו'' (ירמיהו לא, כח-כט) לא חסרים אנשים שרוצחים אותנו (או רוצים לעשות את זה) בימים אלו ממש. אם מוכרחים לשנוא, אני מציע לשנוא אותם. לחלופין אפשר לראות כדורגל. אם לא יעזור, לא יזיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאתה טועה בעניין הגרמנים. קודם כל, רגשות אשמה הם עניין מסובך מאד, וצריך להיזהר מלהסיק מסקנות ממשאלי דעת קהל. מישהו שביצע עבירה, ולא חשוב כמה היא חמורה, לא ימהר להגיד ''הייתי לא בסדר'', וגם לא יחזור על אמירה כזו יותר מדי. ברמה הלאומית, כמו ברמה האישית, קשה מאד להתמודד עם הידיעה שהיית לא בסדר. לכן זה לא מפליא שהגרמנים של היום לא רוצים לדבר יותר מדי על השואה. קשה לי להאמין שזה נובע מחוסר רגשות אשמה, שכן מאורע בסדר גודל כזה הוא משהו שבד''כ תושבי המדינה עוסקים בו הרבה, ולכן הביטוי ''חוסר עניין'', גם אם הוא הופיע ממש כך במשאלים, מחביא אולי משהו אחר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |