בתשובה לאיצטרובל, 25/01/06 23:15
על סגנון כתיבה 364239
עז • בתשובה לאיצטרובל יום א', 29/1/2006, 2:26
אולי מה שמניע את הקיום האנושי על פי השיר הזה זו לא האהבה זו התהיה? שאילת השאלות?
ניראה שהשיר ניפתח בשאלות הכי יסודיות, והתשובה בסוף לא ממש מספקת, כאומר התהיות מניעות את הקיום, האהבה משיבה על אחדות מהן תשובה חלקית.
ובסוף נישאר עם סימן שאלה והרבה אהבה, הם לא סותרים זה את זה, לא בהכרח משלימים, האהבה הופכת את סימני השאלה ליותר נוחים.

וזו סיבה מספיק טובה...
על סגנון כתיבה 364698
כוכב אחד מעז • בתשובה לעז יום ב', 30/1/2006, 20:35
עז, זו הבנה די מעניינת של השיר - האהבה היא אולי לא תשובה מי יודע מה, אבל ביחס להיצע הקיים היא מאוד כדאית. אולי.
ובקשר לקושיה שנזרקה כאן קודם, שאלת התכונה האנושית שמניעה יותר מכל את העולם היא שאלה יפה. אני מכיר שתי תשובות סבירות לכך. ראשית, הגאווה, שיש לה ייחוס בשלל תרבויות, בינהן היוונית (ההיבריס), וגם ביהדות (מספר פירושים לחטא הקדמון של אדם הראשון מציעים שמקור החטא בגאוותו). תשובה יפה נוספת ששמעתי מציעה שדווקא עצלות היא התכונה המכוננת, וכנראה ניתן להגן על ההשקפה הזו תחת הגדרה רחבה במיוחד של עצלות...
הסיבה המקורית 364723
איצטרובל • בתשובה לכוכב אחד מעז יום ב', 30/1/2006, 21:46
הדברים שמניעים את העולם הם מנופים.

"תנו לי נקודת מִשְׁעָן וארים את העולם" (ארכימדס)

תנו לי דריסת רגל - ואני אדרוס.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות