בתשובה לJBar, 25/09/01 0:43
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מובן שמחשבה זו עלתה גם במוחי - אך כיצד תסביר, אם כן, את הופעת פניהן של אלפי חובבניות לא-יהודיות אחרות באתרי מין הפזורים בכל רחבי האינטרנט? מהן הדרכים בהן נוקטים אתרים אלו בכדי למנוע תביעות משפטיות? וככלל - האם אין זה בהחלט אפשרי שחובבניות ו/או מקצועניות 'גויות' אלו מעוניינות בהחלט שיראו את פניהן, בניגוד למהדורת תואמותיהן הישראלית-יהודית? בברכה א. מאן |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כתבת: -"אך כיצד תסביר" וגו' לענ"ד, בעקבות נורמות חברתיות הנהוגות במדינות הניכר. במדינות אלו רמת הליברליות גבוהה יותר מבארצנו, ויחס החברה למין שונה ופתוח יותר. אין הבחורות חוששות "מה יגידו השכנים?" וכיו"ב. את מספר הבחורות הישראליות-יהודיות שהופיעו בתצלום מקצועי בעירום מלא ו/או שהרוויחו מתצלום שכזה ניתן למנות על יד אחת, וייתכן שאף תשאר אצבע "ספייר". כתוצאה מכך, מניחים בעלי האתרים הישראלים הללו כי יותר סביר שזהו אותו Ex נקמן מאשר הבחורה בעצמה. במידה והיית אתה הבעלים של אתר ישראלי שכזה,לא היית חושד בכך בעצמך? באם היה זה אתר פיני, לדוגמא, ייתכן וסביר שהיחס היה שונה. ... כתבת: -"האם אין זה בהחלט אפשרי שחובבניות... אלו מעוניינות בהחלט" אני מאמין כי לרוב אותן חובבניות/מקצועניות לא באמת אכפת אם ניתן לזהותן בתמונה. J-Bar
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נוטה לקבל את פרשנותך זו, אם כי המחסור בליברליות האמורה אינו הסיבה העיקרית לשיטתי לבושה ולצניעות כלליות אלו, כי אם קודקס התנהגות תרבותי מסויים - אשר במסגרתו התרבותית חטא הערווה והעירום הינו מן החמורים הקיימים בו. מבחינה זו 'צדקה' גברת לוי לכל אורך דבריה, אשר שיקפו אקס-נגאטיבו את הפחד והתיעוב היהודיים העמוקים ביותר כנגד ה'גוי' ותרבותו, אשר לצערי קיימים עד עצם היום הזה במגזרים רחבים בקרב האוכלוסייה הישראלית-יהודית. בברכה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבה (שטרם הספיקותי לעיין בה) על מיזם התוכן הפורנוגרפי הראשון בארץ, וכן על תופעת ה"חובבנים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיץ ידידי, כתבה זו מאשרת ומאששת את אשר חשבתי וגרסתי בתגובותיי השונות לאורך דיון זה, אשר במסגרתו הסברתי פעם אחר פעם את נקודת המוצא בתרבות היהודית כלפי סוגיית הערווה והעירום, אשר שונה בהחלט ממקבילתה האירופאית. בעוד שהרבה ישראלים נוסעים בשבת, אוכלים טרף וחמץ ואף זוללים ביום כיפור - הרי שבנקודה זו מתגבר פחד האתוס הדתי-תרבותי על כל שיקול אחר. הפחד הבסיסי והעמוק ל'תגובות השכנים בגטו היהודי' כלפי זכות המימוש העצמי בתחום זה חזק מכל תאווה ושכנוע לוגי ואמוציונאלי כאחד. דומה כי בנקודה זו בלבד אכן צדקה הגברת לוי - אם כי בדרכה הפולמית הירודה - גם אם מגיבים שונים מסרבים להכיר בכך. הרשה נא לי להודות לך מקרב לב על מאמציך הרבים והטובים להשגת קישורים מועילים, כפי שמצאת לנכון לעשות אף במקרה זה. בברכה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבלי לגרוע מניתוח הגורמים התרבותיים, אני חושב שיש גם משמעות נכבדה לגורמים הקשורים ב"מה יגידו השכנים?". רוצה לומר: אינני חושב שהמצב בעיירה קטנה במדינה דרומית בארה"ב שונה בהרבה - מבחינת יחסם האפשרי של השכנים ומבחינת הפחד ממנו - מהמצב בעיירה הקרויה מדינת ישראל. את ההזדמנויות שלהם מוצאים בני-העיירה ובנותיה בערי-חטאים גדולות ו"רחוקות מהבית" (לאס-ווגאס, LA, אתר אינטרנט שאינו מסונף למועצה המקומית), שם הסיכוי שיזהו אותם וירוצו לספר למכולת'ניק קטן יחסית. בעיירת-ישראל, ההתרחקות הזו היא די בלתי-אפשרית (ובהחלט לא אתפלא אם ישראלים מעדיפים להיחשף דווקא באתרים לא-ישראליים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלכס שלום, אתה כותב כי "הפחד הבסיסי והעמוק ל'תגובות השכנים בגטו היהודי' כלפי זכות המימוש העצמי בתחום זה חזק מכל תאווה ושכנוע לוגי ואמוציונאלי כאחד.". ברצוני לנסות לערער על הקביעה הנ"ל ע"י דוגמא אחרת - קישוטי גוף. ישנו איסור ביהדות על קעקוע הגוף (ואודה למי שיוכל לספק את הסימוכין המתאים) ובמשך שנים קעקועים נחשבו ל"מעשה גויים" ול"עולם תחתון" (או תופעה בקרב מלחים). עם זאת, בעשור האחרון אפשר לראות היפוך מגמה, כחלק מהחילון העובר על החברה הישראלית (שכמובן מהווה ראקציה סימביוטית להתחרדות בקרב עדות המזרח). זה התחיל ב"פרפר נסתר על המותן" שנחשף רק ברגעים אינטימיים דרך קעקועי כתף שנחשפו בחוף הים ובקיץ עד לקעקועים בולטים כפי שניתן לראות היום. אמנם, לא במינון של יורדי ים או אפילו לא במינון של עיר אירופית ממוצעת, אבל מדובר בתהליך הדרגתי. ניקוב הגוף (פירסינג) גם היא תופעה נפוצה בעשור האחרון - שוב מנהג שאסור על פי היהדות. המשותף לשתי הדוגמאות היא הויזיביליות (הדרגתית בקעקועים, בולטת בפירסינג) שלהם, ולכן התאמתן כאמצעי לבחינת שאלת "תגובת השכנים בגטו". הייתכן שאותן תמונות מטושטשות פנים באתרים הפורנוגרפיים הישראלים הם בבחינת "הסנונית המבשרת את האביב"? האם ידם של עולי רוסיה במעל בשל העדויות הנסיבתיות (תיארוך)? (וסליחה על הציטוט משלמה ארצי, זה פשוט התאים) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ערן שלום, קיים צדק רב בטענתך זו האחרונה כלפי תופעות הקעקוע והפירסינג למיניהן, אך אינני חושב כי חטא העירום והערווה עומד מבחינת קודקס התרבות היהודית בדרגה שווה ומקבילה ל'חטאים' אמורים אלו. כפי ששמת בוודאי לב, מרבים משתתפים ומשתתפות שונים לבלבל ולערב בין עירום טבעי ואסתטי לשמו, לבין פורנוגרפיה חושפנית ויצרית 1, היות ובקודקס תרבות הדת היהודית אין כל הבדל של ממש בין השניים; המדובר בתפיסת עולם אשר דוחה במודע ובמכוון את דמות האשה והאם לטובת תחליפי סובלימצייה אחרים 2. האשה נתפסת על ידי שיטה זו כגורם העלול להיות בעייתי בעקבות כוחות מיניותו ופיתויו, אשר מוטבעים בדמותה באופן אימננטי וחסר כל רצון בחירה. העירום והערווה מודחקים במסגרת זו אל תהומות תת המודע, וכל נסיון העלול לגרום והשיב את שיבת המודחק מדוכא באופן מיידי ושיטתי. אישה לבושה הינה במסגרת זו למעשה אישה עירומה עם בגדים, אשר אם ינתן ליצרה למשול בה עלולה היא לחולל שמות בגברים שונים מכוח נשיותה ומיניותה. אין פלא, אם כך, כי העירום התמים ביותר ביהדות מפורש מיידית כסטייה פורנוגרפית קשה, ועל כן אין החברה היהודית בישראל מצליחה לגלות קווי סובלנות סבירים כלפי נשים עירומות בתמונות ובציבור. מעניין גם לציין כי כבר בוויכוח אחר בסוגיית הפירסומות אשר התנהל מעל דפי אתר זה 'ראו' עשרות מגיבים שונים דוגמניות לבושות כעירומות, היות והללו היו עם מחשוף עמוק בקונוטציות מיניות מסויימות - ממש כפי שגב' עופר כתבת לאישה 'ראתה' נשים לבושות בחתונה עממית כעירומות וחשופות. הדמיון המשלים ביהדות חזק מכל נסיון הבנת מציאות ויזואלית אובייקטיבית, ומאת זאת 'רואים' כמובן אף גורמים חרדים שונים נשים לבושות כעירומות בשלל פירסומות שונות, ודואגים לשרפן. שלך אלכסנדר 1 בארצות ה'גויים והגויות' מקובלת קריטריון הפרדה אסתטית מסויימת בין רעיון העירום ורעיון הפורנוגרפיה, הגם ששניהם מפותלים האחד בשני. עמדתם של הנאצים כלפי עירום טוב ועירום רע הינה מרתקת; ברשותי ספרי אמנות נאציים אשר עברו וסקרו אלפי יצירות עירום מערביים שונים, ואשר ניסו להגדיר מחדש את אידיאל העירום הנשי כנגד נסיון הפלסטיקה המודרנית לעוותו. הנאצים לא התנגדו ממש לפורנוגרפיה, במידה וזו היתה אמונה על הקו האסתטי לשיטתם. 2 דוגמא מסויימת שכבר בעבר הוזכרה על ידי נוגעת לתורה, אשר הינה אלמנט נקבי ביהדות; בזמן העלייה לתורה מוצאת התורה המקושטת עם רימוניה ועדיה, מופשטת ממחלצותיה ורגליה נפתחות ומפוסקות לרווחה בפני ה'אצבע של פסוקו' העוברת והמדגדגת בערוותה וב'ידיעתה'. כבר התלמוד עמד לשיטתו על הקשר האירוטי הקיים בין התורה ללומדיה, וגרס כי אין לגלות ערוותה לפשוטי העם: "כל העוסק בתורה לפני עם הארץ כאילו בא על ארוסתו לפניו" (פסחים מ"ט 2). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלכס שלום, דוגמת התורה זכורה לי מדיון אחר. עם זאת, מעניינת אותי השאלה, כחלק מ"תצפיתי" על החברה הישראלית העוברת תהליכי שינוי מואצים בעשור האחרון, האם לדעתך אכן יתכן כי יפרצו כל הגבולות והחברה החילונית הישראלית, יחד אולי עם העלייה הרוסית, יפתחו תרבות משנה שכזו? צעד שכזה יכול להוות בעקיפין את אחד הזרזים לפתרון סוגיית "אין לי ארץ אחרת" - היפרדות החברה הישראלית ל"יהודה" ו"ישראל" (בלי כוונה לרמוז על עתיד אותן ישוייות) ולהפרדה דיכוטומית-דיאלקטית בפעם הראשונה בין המושגים "יהודי" ל"ישראלי". ערן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התשובה לשאלתך זו אינה כה פשוטה, היות ולדעתי האישית השינויים העוברים על החברה הישראלית בנושא ספציפי זה הינם מטבעם יותר קוסמטיים ופחות מהותיים. החברה הישראלית נתונה בפירוש מציאות מסויים מבעד משקפי התרבות היהודיים - אשר להזכירך כבר בגיל 8 ימים מבצעת אקט מילה שנוי במחלוקת בזכריה - ואשר ליבת צופן תרבותה מושפע מאיסורי התורה וכתבי הקודש היהודיים בסוגיית העירום והערווה. אינני מעוניין להצטייר כאדם וכחוקר ה'לועג' לעניין זה בכללותו, אך לעיתים דומה כי כל ביקורת ערכית ושיטתית כנגד תפיסות עולם ראשוניות ויהודיות אלו מזעזעת אף אושיות עולמם של חילונים טובים ורבים - אשר גם הם מתקשים למתן סכסוך זה בנפשם. סולם ערכיה של היהדות אמנם גמיש ומתוחכם בהתאם לצורכי השעה, אך מעטים הם הדברים בהם היהדות כציוויליזציה אינה יכולה כלל 'לוותר', כפי שקורה במקרים אלו: הן בסוגיית המילה והן בסוגיית העירום - אשר למעשה קשורים האחד בשני - אין היהדות יכולה ומוכנה לכל שיקלול דעת נוסף, ולו אף במסגרת קודקס תרבותה ה'חילוני', ולא בכדי 1. אינני חושב שנקודות אלו עתידות לעבור שינוי מהפכני של ממש בישראל; השינוי היחידי המתבקש עלול/עשוי להיות במקום המגורים של אנשים מסוגה של טלי ותואמיה, אשר מן הסתם יעזבו מדינת ישראל ביום מן הימים לאנחות, וזאת לשמחתם של גורמים מסויימים. שלך אלכסנדר 1 חשיבות מצוות המילה ואיסור הגוף והעירום מהווים שני עמודי תווך מרכזיים בבניינה השיטתי של הבנת היהדות עצמה. נקודות אלו נשמרו במשך מאות בשנים, הן בעיתות רדיפה ומצוקה והן בעיתות ביטחון, יצירה והשכלה. העדר אלמנט האסתטיקה ביהדות אינו מאפשר למאמיניה ולצאן תרבותה הרוחני לקיים מהפכים מרכזיים בתחומים אלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי אלכס, במאמרי "כל חיי למכירה" ציינתי שאני נוהג לתחוב לתוך ספרי פתקאות, לסמן משפטי מפתח מסוימים ולכתוב הערות בשולי הספר. אני משתדל להימנע מכך כשאני קורא ספרים השייכים לספריות ציבוריות, אם כי חטאתי פה ושם. אני מרשה לעצמי, *באופן חד-פעמי*, לחטוא בפרהסיה ולסמן כאן במרקר וירטואלי, באמצעות תגובתי זו את הערתך: "העדר אלמנט [שדה] האסתטיקה ביהדות אינו מאפשר למאמיניה ולצאן תרבותה הרוחני לקיים מהפכים מרכזיים בתחומים אלו [עירום, יחס לגוף ולמין וגו']." אבחנה זו חשובה ביותר ואני מודה לך עליה. שמעון |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |